לילית בת-אלמוות / 12.08.02 |
שורטת,
פוצעת,
חותכת,
שוחטת עד זוב דם.
מתפללת שהנוזל האדום והסמיך הבורח ממני,
ישכיח, אפילו לרגע,
את געגועיי אליך.
את תשוקתי הבלתי פוסקת לגופך.
ישכיח ממני את ריחך המר-מתוק, אשר דבק בבגדיי ובשערותיי,
את עינייך החולניות, הבוהות בי בהערצה.
ישכיח ממני, אפילו לרגע, שלעולם לא אחוש אותך שוב בזרועותיי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|