בשבוע השני בעבודה ראיתי את האישה הכי יפה בעולם. התפקיד שלי
היה עוזר נהג, לנהג שעבדתי איתו קראו ג'פרסון, או בקיצור ג'פרי
או בקיצ-קצ-קיצר: ג'ף. בכל בוקר הוא אסף אותי בחמש וחצי לפנות
בוקר עם המשאית חמש עשרה טון.
יש דברים שלומדים בבית הספר, ויש דוברים שלומדים באוניברסיטה
של החיים, ככה הוא אהב להגיד. אני, שבאוניברסיטה של החיים היו
לי רק שליליים, הבנתי די מהר שלהיות עוזר נהג זה לא אתגר גדול.
באים, מעמיסים, נוסעים, פורקים, ככה יום שלם. בימי ראשון העסק
קצת שונה כי נוסעים להביא סחורה למקומות רחוקים. אם אתה עוזר
נהג אתה יכול לישון כל היום כמעט ורק כשמגיעים לשטח צריך
להתעורר, לעשן מהר סיגריה בגלל שג'פרי לא מרשה לעשן בקבינה ואז
להתחיל לעבוד. במפעל ששלחו אותי אליו מהחברת כוח אדם יצרו
בעיקר נייר טואלט, ובאמת היה די חרא לעבוד שם.
כבר ביום הראשון הגענו למערכת יחסים די ברורה, ג'פרי מספר משהו
ואחרי כל סיפור מביא לי כאפה שוברת עצמות ואומר, "סיפור יפה
נכון ", עם סימן קריאה בסוף, לא כאילו הוא שואל אותי, כאילו
הוא אומר וזהו, כמו שהוא אומר תקח את הארגז של הטמפונים
ותדחוף אותו יפה מאחורה.
לא המשכתי לעבוד הרבה זמן במפעל ההוא, שילמו שם רק חמישה וחצי
שקלים לשעה ואפילו אני, עם הבלתי מספיק שלי באוניברסיטה של
החיים הרגשתי שמנצלים אותי. חוץ מזה, מניסיון, אני יכול לקבוע
שאין בכלל עתיד בלהיות עוזר נהג, אתה אפילו לא יכול להתקדם
ולהיות יום אחד נהג, מילא הייתי עוזר טבח או שוליית הקוסם
והיו חותכים אותי לשלושה חלקים כל ערב.
אין הרבה מה לספר על ג'פרי. הוא לא הותיר בי שום חותם חוץ
מהכתמים האדומים בצוואר מהכאפות שנעלמו כמה ימים אחרי שעזבתי
את העבודה, אבל אני חייב להגיד שבזכותו נפגשתי עם האישה הכי
יפה בעולם.
זה היה יום ראשון, הוא נהג שש אולי שבע שעות, אני ישנתי או
קראתי את השלטים עם המספרים של הקילומטרים. בסוף הגענו למכולת
שנמצאת שתי דקות מכפר סבא ועשרים קילומטר מסוף העולם. אחרי
שסחבתי את הטואלט, פיסגה חמש קילו באריזה חסכונית של שלוש
ופסית - לא תדעי עד שלא ניסית, ביקשתי מהבעלים של החנות ללכת
להשתין. הוא אמר שאין שירותים במחסן, רק בחנות וביקש ממני
שאני לא אדבר עם הלקוחות בדרך, כאילו כדי לא לעשות רושם רע
בגלל שכולי מאובק.
אחרי ששטפתי את הטינופת מהידיים, ראיתי אותה. בהתחלה היא היתה
רק פנים, הפנים הכי יפות בעולם ואז ראיתי גם שיער ועינים
ואוזניים וחיוך מקסים. התכופפתי כדי לקשור את הנעל, מושך זמן
כאילו, ותוך כדי זה הסתכלתי לה על הגוף וראיתי שהיא בעצם די
בהריון, חודש שישי, אבל מי בכלל סופר.
רציתי להציע לה להתחתן איתי שם במקום או לפחות לתת לה את
הטלפון שלי אבל ידעתי שג'פרי יהרוג אותי אם אני אתעכב. אז
הייתי עוד תמים, חשבתי שאולי יצא לנו להפגש במקום אחר, רק היא
ואני, עם יין ונרות, כמו בסרטים.
הסתכלתי על הבעלים של המכולת וראיתי שהוא בודק את תעודת המשלוח
כדי לראות אם לא חסרה איזו קופסה של טישו ואז, בתרגיל הסחה,
עברתי מאחורי האישה הכי יפה בעולם כדי להריח אותה קצת. שמעתם
על הכלל שלפעמים יותר קל לזכור ריח של אנשים מאשר את הפרצוף
שלהם? פעם קראתי את זה בשירותים של התחנה המרכזית הישנה בתל
אביב. בכל אופן היא לא שמה לב אלי אבל אני ראיתי פתאום שיש לה
לק סגול על הציפורניים ונגעלתי נורא.
האישה הכי יפה בעולם היא בלונדינית בהריון והיא לובשת מכנסיים
קצרים וגופיה עם מחשוף ויש לה צמיד דק על היד וריח של שמפו כל
היום, גם אחרי שהיא מזיעה. היא חכמה, אוהבת בעלי חיים, מציירת
ורוקדת ויודעת לבשל אוכל איטלקי, אלה הדברים שידעתי במעורפל
על האישה הכי יפה בעולם, אבל בדבר אחד הייתי בטוח, אפילו אני
שג'פרי אמר שאני לא כל כך מבין בבחורות ידעתי שלאישה הכי יפה
בעולם אין לק על הציפורניים ברגליים, ואם כבר לק אז בטח שלא
סגול. |
