הרוח הנעימה הזאת
כמה פעמים הייתי יכולה לכתוב עליה
ועדין לא להעביר את התחושה
ורק המגע שלה על הפנים
כמה נעים, כמה מלטף, כמה מושלם
החול. הגלים. הכוכבים.
תחושת עוצמה משגעת.
ואתה נשאר ומרגיש ומרגיש ומרגיש.
ארמונות החול.
אורות המסעדות של הציוויליזציה
וכל זה נראה כה רחוק
וכה קרוב
ועדין עצוב
ומורגש
וחסר
ו...מושלם.
אין יותר מילים בפי
הן עפו להן לאיבוד עם הרוח המלוחה
הים הגועש והרגוע
והנפש שלי נתפסת אל אותם האורות הרחוקים
של האניות הנוצצות
הגוף שלי רוצה לעוף יחד עם גרגרי החול
ברוח הנעימה.
הרגשה מוזרה של עוצמה.
מישהו פתח את הדלת למשהו אסור.
ומשהו כה קטן, דחוס, מוצק ומוברג הלך לכל
העזאזלים
ואין יותר את רעש וורוד או לבן
אין צילצולים ולא זמן
אין תיקתוקים
רק המגע של שלוות הרוח .