"היא חזרה למעלה תוך מספר ימים. צפיתי בה מדברת עם מתאמת העבודה שלה. "אבל
הוא לא אהב אותה באמת, נכון?" היא קיוותה.
"לא חמודה שלי, לא." אמרה לה המתאמת.
"אבל בעולם כזה, האהבה עיוורת, ולפעמים היא עיוורת מספיק כדי ללכת למקומות
הלא נכונים. מצטערת חמודה, אבל אהבה לא קיימת באמת על כדור הארץ. ככה היא
דעתי."
היא יצאה החוצה.
חיבקתי אותה.
היא השעינה את הראש על החזה שלי ובכתה.
רציתי שתדע הכל באותו רגע, אבל למרות מה שחושבים, גם במגזר השמיימי המילים
נתקעות לנו.
"אז צדקתי כשחייתי.. אף פעם לא האמנתי באהבה."
היא טעתה."

המלאכית האחרונה, מאת עצמי-  http://stage.co.il/Stories/114768


מוקדש להשראה לסיפור המקורי וכעת לרישום.. תודה.