רון נכנס לחדר השירותים, סגר את הדלת, הוריד מכנסיים, התיישב
על האסלה, והתחיל לאונן.
הוא לא יכל לאונן בשום מקום אחר באותם רגעים מלבד השירותים, כי
הוא פחד שאימא שלו תחזור הביתה ואז הוא ייאלץ למצוא כל מיני
תירוצים מדוע הדלת נעולה, וקולות משונים בוקעים ממנה. פעם
שעברה הוא נאלץ להגיד לה שהוא לוקח סמים ובפעם שלפני הוא טען
שהוא חטף התקף לב.
בעודו מחכה שאיבר מינו יזדקף, הוא התחיל לבחור בראשו את אותה
אחת עליה יחשוב במהלך ביצוע המעשה. הבחירה הטבעית שלו הייתה
בחורה חסרת פרצוף וסממנים מזהים, בעלת שמלה הדוקה שאותה הוא
ידמיין את עצמו מפשיט במהלך האקט ואם הכל יתוזמן כהלכה, היא
תופיע בסוף במלוא הדרה, עירומה ומוכנה לפיצוץ הגדול.
אלא שהפעם זה לא פעל כמו שצריך. כאב-ראש פתאומי שפקד אותו,
דמיון פגום בעקבות תשע שעות לימודים רצופות וטשטוש חושים קל
עקב שאיפה מוגזמת של טיפקס - אותו חברו לשולחן בכיתה התעקש
להשאיר פתוח בשביל להספיק לעמוד בקצב ההכתבה של המורה
להיסטוריה - כל אלו יצרו מצב שבו כל פעם שניסה לדמות את נערת
חלומותיו, ראה במקום עמוד תאורה מוכסף שהתפתל לשלל כיוונים
ובאמת שהשתדל להיות מושך מינית, אם כי הדבר לא ממש צלח בידו.
רונן דפק את ראשו קלות בקיר, בתקווה כי מספר מכות הגונות
ישחררו את הברגים אצלו, אבל במקום זאת כל שאירע הייתה התגברות
קלה של התסמינים הקודמים, ועתה התווסף לכך עוד כאב נקודתי
במקום שבו פגע הקיר בראשו.
רונן המיואש הביט באיברו המקופל כמו צב בקדרות. הוא כבר לא
אונן חמישה ימים ואמנם כרגע השמוק הקטן משחק אותה ביישן ברגע
האמת, אבל במהלך שלושת הימים האחרונים הממזר הקטן ירה את עצמו
קדימה על כל שטות שהתקשרה אצלו למשהו מיני. רונן הבין שזה כבר
מתקרב לטירוף כשהקטן הזדקר למשמע ההברה "מין" שבמילה
"להאמין".
רונן התחיל לשקול את האפשרות של לחשוב על אותה עלמה צעירה בה
היה מאוהב באותם ימים בעת ביצוע הפעולה. האפשרות לא נראתה
מופרכת לחלוטין. יופייה של אותה עלמה היה גבוה לאין שיעור מזה
שאפיין את רוב הנערות בנות גילו, וגם לא היו לו טרוניות
מיוחדות בכל הנוגע למבנה גופה, שהיה מושך למדיי לטעמו. אך
למרות שברגע שהחל לחשוב עליה החל הקטן לגלות סימני התעוררות
גלויים, דחה רונן במהרה את המחשבה על אותה הנערה מראשו, כשהבין
שלבצע מעשה זה כשהוא חושב עליה כמוהו כלדרדר אותה לזנות,
להוריד מחשיבותה הערכית בעיניו ולהופכה לחפץ - אובייקט מיני
חסר חשיבות כמו כל שאר הנערות שחלפו בראשו תוך כדי ביצוע מעשה
האוננות במהלך השנים.
מחשבה זו גם ביטלה בעיניו את האפשרות של לחשוב על נערות מושכות
אחרות ששהו בבית-הספר שלו. אן לנערה בה היה מאוהב לא הגיע היחס
הזנותי הזה, אז בוודאי ובוודאי לא מישהו שהוא כלל וכלל אינו
מכיר. באיזו זכות הוא נותן לעצמו להפשיט בראשו נערה תמימה,
שאין לה ולו שמץ קלוש של מושג על המתרחש בשירותים שלו באותם
הרגעים, אשר חטאה היחיד היה שבאותו היום שבו חלף רונן על פניה
במסדרון, לבושה הייתה היא בלבוש מחמיא שהדגיש אלמנטים פנים
מאוד מסוימים בגופה שייתכן ואינה מרוצה מהם כלל וכלל ואולי
אפילו יש לה תסביכים פסיכולוגיים עמוקים הנובעים מכך?
כשנוכח רונן לדעת כי גם אפשרות זו בטלה ומבוטלת, ניסה לחשוב על
פיתרון. לפתע ניצוץ של תקווה פרץ לתוך מחשבותיו המיואשות,
והדהים אותו על כך שלא חשב עליה קודם. ידידתו הטובה. מדוע שלא
יעשה זאת כאשר הוא חושב עליה? הרי, יחסיהם היו סבוכים ומורכבים
מכדי להתפתח אי פעם לקשר רומנטי, וגם אי-המשיכה ההדדית ביניהם
הייתה מוצהרת וחתומה בשיחה שקיימו אי-שם בעבר. אבל למרות זאת
הוא תמיד שמר למראה שלה מקום חמים בלב, היא בהחלט לא הייתה
נראית רע ואפילו ניתן היה להגדירה כמושכת. אלא שמשהחל סוף סוף
בביצוע הפעולה המיוחדת, גל של חרטה החל לפוקדו. ומה יקרה אם
עוד כמה זמן רגשותיו כלפיה ישתנו? כיצד יוכל להסתכל לה בעיניים
ולהצהיר בפניה על אהבתו לאחר שיעשה את מה שיעשה כשהיא בראשו?
מאז ומתמיד ידע שהוא אל החלטי בכל הקשור לרגשות שלו, אז למה
שזה לא יחול גם על ההתאהבויות שלו?
מאוכזב ומדוכא, הוא שיחרר את ידו מאחיזתה והתכונן לקום מהאסלה
ולהחזיר אליו את מכנסיו.
פתאום כאב הראש שפקד אותו, בצירוף עם טשטוש החושים, העייפות
ותחושת הקדרות הבלתי נשלטת שהתפרצה בו התאחדו יחדיו לכדי יצירת
תמונה אחת: הם יצרו את הנערה המכוערת והמזוויעה ביותר שהיה
יכול לדמיין במהלך חייו. שיניים מצהיבות, רגליים עקומות, ידיים
מקופלות, פרצוף מחריד, תחת וציצים נפולים, ושומן מדלדל מכל
מקום פנוי.
רונן נחרד.
האם...
לא! הוא לא יכל.
אבל אז הוא נזכר בכל אותם הרגעים שבהם השמנדריק קפץ על כל
שטות, והבין שככה זה לא יימשך.
אז הוא חזר למושבו בשירותים, הוריד לחלוטין את מכנסיו
החצי-מולבשות, והתחיל.
כעבור מספר שניות, הכל נגמר.
הוא ניגב את עצמו, ואת הקטן, שנהיה אפילו יותר קטן ממה שהיה
קודם, כמתבייש במה שנאלץ זה עתה לעשות.
בפעם הבאה, החליט רונן, הוא ישתמש בפלייבוי.
יואב תירוש.
13/8/2002
מוקדש לאדם מעוז, אתה יודע על מה. |