שוב אני מוצאת את עצמי על רצפה של שירותים בבר. האור הצהוב מכה
בעיני ואני סוגרת אותן - לא מצליחה לעמוד בזה בשום אופן. לא
מבינה כלום. הכל מטושטש חוץ מהידיעה הברורה שאני לא יכולה לקום
מהרצפה או להרים את ראשי מהאסלה. הבחילה מזעזעת את איברי. אני
מקיאה והידיים שלי רועדות. הכל רטוב. אני לא זוכרת איך הגעתי
לשם. הברמן פשוט המשיך למלא את הכוסית ואני פשוט המשכתי לשתות.
למה לעזאזל? מה אני  מנסה למלא באלכוהול? היה כל כך נחמד
אתמול, היה כל כיף בבר הראשון שלא רצינו ללכת הביתה ולהפסיק את
הכיף, אז הלכנו לבר השני. הברמן הסתכל עלי במבט שמפשיט ואני
הסתכלתי עליו בחזרה במבט של אין בעיה בכלל גם אני עושה לך את
אותו הדבר עכשיו, ואז הוא הוציא עוד בקבוק והמשיך לחייך ואנחנו
המשכנו להוריד את השוטים. אני בהיי, אני צוחקת, אני יורקת
החוצה חלק מהמשקה והוא נוזל לי על הסנטר ואני מנגבת אותו עם
מפית. הכל מלא מים, הפלאפון, הסיגריות, החולצה. הכל רטוב. אני
מנסה לדוג לימון מכוס המים שלי והוא מביא לי קופסת לימונים.
אני לועסת לימונים. מה פתאום אני לועסת לימונים? אני לא עושה
את זה אף פעם. אני חייבת לשירותים. אני מתרוממת בקושי מהכסא
וצועדת למקום המשוער שבו תימצא דלת סגורה ואסלה ואוכל להתמסר
אליהם. אני סוגרת את הדלת, מורידה את המכנסיים והתחתונים
ונעמדת מעל האסלה, אבל כלום לא יוצא. אני מתיישבת על הרצפה בלי
להרים את הבגדים. לא אכפת לי אם הרצפה מלוכלכת או לא. אני רק
צריכה את הראש מעל האסלה. אני עוצמת עיניים וצוללת לתוך חושך.
אין סיכוי שאני מתרוממת משם. לא מעניין אותי אם יסגרו עלי את
המקום. רק תנו לי לשבת כאן על הרצפה, להשעין את הראש על האסלה
ולישון. אני משתעלת קצת והכל עולה לי בבת אחת. סנדביץ' ריקוטה
עם עגבניות מיובשות מוטח על דפנות האסלה. זהו. עכשיו אמורים
להרגיש הקלה מסויימת לא? איפה. אני שולחת יד לצד שמאל, שם נדמה
לי שיש נייר טואלט. אני מנגבת את הפה. אין לי כוח להוריד את
המים, אני פשוט ממשיכה לעצום עיניים מעל האסלה. אני נטולת
חושים - לא רואה, לא שומעת, לא מרגישה, לא מריחה כלום. ושוב
מקיאה. ושוב שולחת יד לנייר, ועוצמת עיניים. מישהו מנסה לפתוח
את הדלת. לכו מפה. לכו לשירותים של הגברים. לא מעניין אותי.
אני לא זזה משם. אני צריכה עוד כמה שעות שם על הרצפה. מישהו
קורא לי ואין לי כוח לענות. אני מסובבת את המפתח והדלת נפתחת.
שופכים לי מים על הראש ומכריחים אותי לשתות. תשתי ותקיאי
אומרים לי. ואני שותה ומקיאה. תקומי. הולכים. לקום? איך
בדיוק?? הגוף שלי לא יכול למלא את הפונקציה הזו כרגע. מישהו
דואג לי. מלטף אותי. אבל אני לא יכולה שיגעו לי בעור או בשיער
כי זה מעביר בי זרמים שיכולים להוביל רק לעוד הקאה. רע לי כל
כך. אנחנו יוצאות החוצה ומתיישבות על מדרגה בכיכר. שותות עוד
מים. חייבים לקום. חייבים להגיע הביתה. אנחנו קמות ועוצרות
מונית. הנהג מבועת ממה שנפל עליו. את פותחת חלון ומנסה להקיא.
הוא עוצר בצד ומכריח אותך לצאת להקיא מחוץ למונית. רק לא
באוטו, רק לא באוטו, אני צריך להחזיר אותו למישהו עוד שעתיים.
השמיים מתבהרים. כל כך מאוחר? לא שמתי לב. עכשיו חמש כנראה, אם
השמש זורחת. אני מנסה לשמור על חזות נורמלית. שלא יזרוק אותנו
מהמונית עכשיו. מה נעשה. חייבים להגיע הביתה. אנחנו יורדות
אצלך. אני כבר אלך ברגל. אין לי מפתחות. שיט. איפה המפתחות של
הבית? חכי רגע! הם אצלך? כן. תודה לאל. אני יורדת במהירות שיא
את הדרך לרחוב שלי. חייבת להגיע לשירותים. חייבת להיות בבית.
אני מגיעה ונועלת את החדר. אני מורידה נעליים, מכנסיים, חולצה
וחזיה ונשארת בתחתונים. סוף סוף. זהו. עכשיו אפשר לנוח. מה
לנוח, איפה לנוח. אני שוב על הרצפה עם הראש באסלה. אין לי כבר
מה להקיא אבל נוזלים ממשיכים לצאת מגרוני ולצרוב את פי. אני
מנסה לשכב אבל ברגע שאני נשכבת אני שוב צריכה לקום ולהגיע
לאסלה. אחרי כמה פעמים של לשכב ולקום ולהקיא ולשכב ולקום
ולהקיא אני איכשהו נרדמת. שינה נטולת חלומות. משהו מעיר אותו
בסביבות אחת עשרה בצהריים. אני לא יכולה לזוז. בחילה איומה
ודפיקות בראש. הדם פועם לי בקליפת המוח. אני לא יכולה לקום
מהמיטה אבל אני גם לא יכולה לחזור לישון. אני לא מאמינה שזה לא
עבר. אמורים להתעורר בבוקר ושזה יעבור. זה עדיין מרגיש חרא.
אותה זוועה באותה עוצמה. אני מנסה לבכות. אני רוצה שמישהו
יעזור לי אבל אני לא יכולה שיראו אותי ככה. אני גוררת את עצמי
לשירותים. אני מקיאה. למה לעזאזל אני עדיין מקיאה ומה בדיוק.
אני חייבת לשטוף את עצמי אבל אין לי כוח לעמוד במקלחת. אני
חוזרת למיטה אבל מרגישה רע מכדי לישון. אני לוקחת בקבוק מים
ומכריחה את עצמי לשתות לפחות ארבע כוסות. אני רצה לשירותים
ומקיאה כמות אדירה של נוזלים. יש הקלה מסויימת. אני נרדמת
לשעתיים וקמה בשתיים וחצי. היום שלי גמור. אני מחוסלת. אני לא
יכולה לעשות שום דבר ממה שתכננתי היום וזה רע מאוד כי אסור לי
לדחות את זה. אני לוקחת כדור אבל אני מקיאה אותו. אני מכריחה
את עצמי לבלוע לחם כדי לקחת עוד כדור בתקווה שהוא ישאר בתוכי.
הלחם עושה לי בחילה איומה. אני נכנסת למקלחת. כמה טוב להתקלח.
אני נקייה עכשיו. המים והסבון זורמים על עורי ומורידים את
שאריות החוויה. את ניחוח האסלה מהשיער. אני בנאדם עכשיו. אבל
בנאדם מת. אני מתיישבת על הספה ובא לי שוב לבכות. אני מנסה
להתקשר אליך. את באותו מצב, ואת צריכה ללכת לעבוד עוד שעתיים.
לא את לא יכולה לבטל. מה נעשה? אנחנו הולכות לאכול מרק. המרק
עושה לי טוב בבטן. הדם שלי מתנקה סוף סוף. הבחילה פוחתת. אבל
היא עדיין שם. וגם הראש כואב. די.