|
הייתי טפשה מספיק
בשביל להעדיף את
ההאשמה המרה
על פני רגשות החמלה
כי מה פתאום
יש בך ניצנים לא מוכרים
מופיעים וגדלים
ומתעלמים משקערוריות
שהיו שם לפני כן
ומענן אחר
וזה נראה כאילו את
קמלה לתוך עצמך
ומתחפרת בהנאה
וזה היה לי כל כך מוכר
שהייתי חייבת להאשים
מישהו. |
|
|
אהבתי צפיחית,
אהבתי גם
חרגול,
אך את סבתא שלי
קשורה לכיור
בבגדי עור
וצורחת "עוד,
עוד" אהבתי יותר
מכל
במה חדשה- קול
השפיות |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.