הסתכלת עליי כאילו לומדת,
בהית בי כאילו אוהבת.
התבוננת בי כמו באמת איכפת,
נגעת בי כמו באמת השתוקקת.
עטפת את גופי באופורית סמים,
השקית את דמי במי שיכורים.
שיקרת את כל מה שנשאר אמיתי,
ויחד עם זה שיקרת גם אותי.
טישטשת את עיניי במסך הזיות,
המתקת את שפתיי בשקית סוכריות.
נתת לי לשאוף את אבקת השקרים,
והזרקת מנה של רעל לוורידים.
ו
ועכשיו מסתכלת מתוך מסגרת,
ולא רואה שום דבר כאילו עיוורת.
אינך עוד יודעת איך לאהוב,
אפילו תמימות הצלחת כבר לגנוב.
את מכסה את עצמך בשמיכת דיכאון,
ומתפללת לחושך שייתן לך לישון.
את מנסה לשקר גם לעצמך,
ושנאה עצמית מציפה את מוחך.
את מנסה לטשטש שרידים אחרונים,
ומנסה להמתיק רגעים בודדים.
חוזרת שוב אל אבקת הקסמים,
ובזה ממצה את משמעות החיים.