אהבה נכזבת ממבט ראשון
(סיפורם של נגב ואפריקה)

נגב ישב בביתו הצנוע, הוא לא חיכה לאיש.
הוא חשב על העבר ועל העתיד, ואילו ההווה כאילו חמק ממנו.
ההווה חמק מנגב לעיתים קרובות, ובזמן האחרון היה מוצא את עצמו
כאילו מרחף מעל מציאותו הגשמית, צופה מלמעלה על כל מה שקרה וכל
שיקרה.  כל כך שקוע היה ברעיונותיו שהיה מרחף כך כמעט מדי יום.
היה לוקח מברשת נסתרת וצובע את העולם כפי שראה אותו בחזונו.
כל יום היה צובע את תמונתו זו מחדש, וזאת למרות שחלו בה
שינויים מועטים בלבד.

בעולמו של נגב היה קודם כל מדבר, אך לא היה זה מדבר ככל
המדבריות, מדברו של נגב היה ירוק.  היו בו גם בתים, ורחובות,
ואנשים, המון המונים של אנשים.
ומעבר למדבר היה אוקינוס.  רחב ידיים, שליו, ונהדר, ואמנם כחול
היה, אך לא היה זה אוקינוס ככל האוקינוסים.  מי האוקינוס של
נגב היו מתוקים.

עכשיו נגב היה עלם צעיר.  רק ימים ספורים לפני יום הולדתו
העשרים ושמונה.  מוזר היה בעיניו שהוא מעולם לא זכר את גילו
המדויק, הוא יחס זאת למסעותיו אל העבר והעתיד בהם תמיד היה ילד
קטן או זקן סב.

מה ראה נגב במסעותיו אל העבר?  מה הוא ראה כאשר ריחף לו
במרומים והשקיף על ילדותו שלו ועל ילדותו של העולם לו היה
שייך?
בעברו של נגב היתה קבוצת ילדים.  גם הוא היה שם ביניהם, משחק,
שורק, רץ ונופל, ושוב רץ.  הוא היה מאושר.  נגב הילד מעולם לא
בכה.  אולי רק פעם אחת או שתיים.  ככלל היה ילד שמח בחלקו
ויותר מהכל היה ילד סקרן.  היה בוחן את העולם, ורואה בו את כל
הטוב ואת הרע, ותמיד ידע לבחור בטוב.  אמרו עליו פעם שעיניו
מחייכות תמיד.

ואיך נראה עתידו של נגב?  מה ראה כאשר הישיר את מבטו לתוך
עתידו שלו?  
נגב מעולם לא שיתף אדם במסעותיו אל העתיד, אף שגורלו היה לו
ברור כשמש בצהרי היום.  יש הסבורים ששתיקתו של נגב בנוגע
לעתידו מעידה על דבר נורא, ואילו אחרים זיהו את הניצוץ השובב
בעיניו וראו בכך סימן שעתידו של נגב צופן לו גדולות ונצורות.

אך יכולתו המופלאה של נגב לראות את העתיד היתה לו בעכריו.
תמיד ידע מראש לאן יובילו שבילי חייו, תמיד ראה את סוף הדרך.
כל כך שקוע היה בחזיונותיו מהעבר והעתיד שנטה לשכוח את ההווה
בו היה קיים.

באותו יום, בעודו מרחף היה וצופה אל העבר ואל העתיד, נשמעה
נקישה על דלת ביתו.
וכך, ללא התראה מוקדמת, נכנסה אפריקה לחייו.  אפריקה של מעבר
לאוקינוס.


היתה זו אהבה נכזבת ממבט ראשון.  נגב היה הלום מיופיה הפראי של
אפריקה.  הוא לעיתים חשב על העולם שמעבר לאוקינוס.  הוא תמיד
ידע שבאיזה שהוא שלב בחייו הוא יחצה את האוקינוס שלו ויגלה את
העולם שמעבר, אך הוא מעולם לא תאר לעצמו שמישהי מהעולם הרחוק
והנסתר ההוא תפליג אליו.

אפריקה היתה זרה לו.  הוא נאלם למראה אותה יצירה שהיתה כל כך
שונה מכל מה שהכיר ואם זאת כל כך מושלמת.  הוא סגד לה מהרגע
הראשון.

אך כבר באותו מפגש מפתיע הוא ידע שאפריקה לעולם תהיה זרה לו.
הרי נגב יכל לחזות את העתיד, ואפריקה, למרות אהבתו אליה, לא
חלקה איתו את עתידו.

רוגש ושיכור, חלם עליה באותו הלילה.

בחלומו הם היו ילדים יחד.  אמיתיים, שלובי ידיים, שלובי מבט,
תמימים.
ואז ראה אותם יחד זקנים.  אמיתיים, שלובי ידיים, שלובי מבט,
תמימים.

בבוקר כשקם ציפתה לו הפתעה נוספת.  אולי בפעם הראשונה בחייו,
הוא החל לחיות את ההווה.  אפריקה היתה שם איתו.  היא היתה
אמיתית.  היא היתה עכשיו.


לא ציפיתי לך למלם.
אני לא יודע להסביר את רגשותי, אבל אני יודע שהם קיימים כאן
ועכשיו.
לא היית בתוכניות שלי, ואני לא רואה איך שנינו, שאנחנו כל כך
שונים אחד מהשני, יכולים אי פעם להיות יחד.  אני מרגיש שיש
בינינו אוקינוס.
מצד שני, הופתעתי כשנכנסת לחיי, אז חיזרתי אחריך במחשבה שאולי
אני אופתע שוב ונהיה יותר מסתם ידידים.

אני לא יודע אם התאהבתי בך.
אולי רק קיויתי.

שמחתי לפגוש אותך.  שינית את חיי ביותר דרכים משאת בטח מתארת
לעצמך.
צר לי שאת לא רואה את זה.
צר לי שאת לא נותנת לי סיכוי.

האמת המרה והאכזרית היא שאת פוגעת בי, וקשה לי עם זה.
אני שוב רואה את העתיד בבהירות.