עוד קטע מהסידרה שלי:

התחלתי  לחשוב על חיי כאשר הבנתי שבעוד חודש אני עולה לכיתה
י"ב והתחיל לחרוש בלימודים כדי להתקבל לאוניברסיטת  קליפורניה.
אבל מה שהטריד אותי זה: מה אני רוצה לעשות בחיי? מה אני רוצה
ללמוד באוניברסיטה? במה אני רוצה לעסוק?
בת דודתי, סאם, סמנתה מלודי, רוצה להיות מעצבת אופנה. היא
אוהבת בגדים ויש לה המון דמיון. והיא אמרה לי שאם היא לא
תצליח, היא תמיד יכולה להיות קוסמטיקאית. דווקא חשבתי שמה שהיא
רוצה להיות זה דוגמנית,היא הייתה מתחילה להתאפר עוד מגיל 12
ומתלבשת בבגדים חושפניים והיא תמיד חשבה שהיא יפה (והיא באמת
יפה) והיה לה המון בטחון עצמי מופרז והיא לא אהבה שאומרים לה
מה לעשות.
ויש את סם, סם ניקולס, שהוא החבר הכי טוב שלי עוד מכיתה ה'.
אני חושב שגם הוא תקוע איתי בבוץ. לא שהוא אמר לי, פשוט די
הבנתי את זה בעצמי כאשר הוא לא ענה לי כששאלתי מה הוא רוצה
ללמוד באוניברסיטה. סם לא אוהב לדבר על לימודים, מפני שהוא
תלמיד די גרוע עם ציונים לא כל-כך מרשימים, ואני חושב שהציון
הכי גבוה שלו זה 80.
לעומתו, ישנה אחותו הקטנה של סם (שבמקרה גם החברה הכי טובה של
סמנתה), שרון פשוט מבריקה ומקבלת ציונים גבוהים בכל המקצועות.
שרון בת 16 ועולה איתי ועם סם לי"ב, היא קפצה כיתה בגלל שהיא
יותר מדי חכמה. היא גם יודעת מה היא רוצה ללמוד באוניברסיטה,
היא רוצה ללמוד רפואה כדי להיות רופאה מפורסמת שתציל המון
חיים.
אוקיי אז מה איתי? אני לא מבריק בלימודים כמו שרון אבל אין לי
ציונים גרועים כמו של סם. אני די ממוצע, פה ושם אני מקבל
מאיות, אבל זה לא בא לי בקלות. בדרך כלל הציונים שלי סביב
ה-80. אז מורה אני לא יהיה, זה בטוח. אז במה אני טוב בלימודים?
אני טוב בשיעורי אנגלית ואני אפילו נהנה מזה. והרבה אומרים
שאני יכול לכתוב יפה ולהעביר רגשות. אבל להיות משורר? או סופר?
אני לא רואה את זה. זה נשמע לי יותר מתאים לזאק קפלינסקי, אחד
מחבריי הטובים.
מה עוד? אני לפעמיים מצייר בזמני החופשי, אף אחד מחבריי לא
יודע את זה, אני לא יודע למה, לא סיפרתי, אולי בגלל שפחדתי ממה
שהם יחשבו. בקשר לציור אני לא ממש יודע אף פעם לא חשבתי על זה
ברצינות, זה היה בשבילי יותר כמו תחביב.
ויש עוד. כשעליתי לתיכון, אני וסם הלכנו למבחני הקבלה של נבחרת
הפוטבול, והתקבלנו. שיחקנו שנתיים והשנה החלטנו לפרוש, כדי
שיהיה לנו יותר זמן להקדיש ללימודים. אבל אני לא מאמין לסם,
אני חושב שבכל זאת הוא ימשיך. המאמן לחץ עליו להשאר, למרות
שהוא לא היה קפטן הקבוצה, הוא היה אלוף. אני לא הייתי אלוף כמו
סם, אבל הייתי די טוב. אבל לא נראה לי שבעתיד אני ארצה להיות
שחקן פוטבול, זה היה רק בשביל הכיף וכדי להפוך לפופולרי ושיותר
בנות יכירו אותי.
אם הייתם שואלים את סמנתה לדעתה, היא הייתה אומרת בטח שאני
צריך להיות דוגמן, או משהו שמופיע על פוסטרים או תמונות או
אפילו בטלוויזיה. היא חושבת שכל הבלונדינים צריכים לעסוק
בעבודה כזאת. אבל להיות דוגמן רק בגלל שאני בלונדיני? אני חושב
שזה די מטומטם. אני פשוט לא רואה את עצמי מול המצלמה שולח
מליון ואחת חיוכים מקסימים. זה פשוט לא הסגנון שלי, וחוץ מזה
אני שונא להצטלם, מה יקרה אם מישהו היה מוצא תמונה מביכה שלי
(ויש המון) הוא יכול פשוט להפיץ את זה בכל רחבי בל אייר.
בשביל להיות דוגמן צריך להיות מושלם. שהכל יהיה במקום. שהשיער
יהיה מסודר שהחיוך יהיה כובש. שאני חושב על זה אז כל התיאורים
האלה מתאימים יותר לסם. לא שאני לא נראה טוב, אני לא ממש חושב
שלהיות דוגמן זה תלוי רק במראה. זה מתאים לסם, בגלל שהוא די
בטוח בעצמו וחושב שהוא נראה טוב וכל הבנות פשוט נופלות לרגליו
רק כשהוא מחייך לעברן. הוא יצא עם המון בנות והוא סיפר לי שכבר
שכב עם שתיים, אני לא מתפלא. אבל מה שהוא לא יודע זה שגם אני
עשיתי את זה. בעצם... הוא כן יודע, התחלתי לספר לו, אבל הוא
מיד התחיל לצחוק ואמר שאני סתם משקר והוא פשט לא האמין לי, לכן
יותר לא חזרנו לדבר על זה. למרות שסיפרתי לו שהיינו שיכורים,
הוא לא האמין. הוא חשב שאני המצאתי את זה רק כדי שזה ישמע
אמין. הוא אמר שהוא פשוט לא מאמין ששכבתי עם ידידה טובה שלי,
אבל אני חושב שהוא התחיל לפקפק בכך כאשר ראה שאני ומנדי
מתחילים להתנהג מוזר, להיות נבוכים ולהתחמק אחד מהשני כדי לא
לדברזה עם זה. עכשיו אני כל-כך מתחרט על זה. היינו ידידים
טובים עוד מחטיבת הביינים ולא היה לזה שום קשר לרומנטיקה,
היינו רק ידידים ומאוד חבבנו זה את זה. ואז לילה אחד, בסוף
כיתה יוד, נסענו במכונית שלה, קנינו כמה בירות, נסענו לחוף
הים, השתכרנו, צחקנו, התחלנו להתנשק, התמזמזנו, הפשטנו אחד את
השני ועשינו את זה במושב האחורי, למזלי היה לי בארנק, כשעלינו
לתיכון סם הכריח אותי לשים אחד בארנק 'למקרה הצורך' הוא אמר,
ובאמת היה צורך.

הערת הכותבת: זה קטע מספר שכתבתי שאני נורא אוהבת ולכן החלטתי
לפרסם אותו. אולי (אולי) אני אוסיף גם המשך. מקווה שאהבתם.