כי כמו לקרוץ ללחם וחמאה
כך גם לפזול לאחור אפקטיבי
ובכל זאת את שתי הפעולות אני עושה
מדי יום לעזאזל. מדי עושה.
ולעתיד עם מה אני נוסעת?
התסריטים קדימה כה קסומים, תדע
בעל פה אני למודת כל גחמה שלך
וכל ניואנס מן ההיסטוריה הפתלתלה
ובדמיונותיי, כשאני מחסלת אותך בתאונת אופנוע נוראה
ומגיחה לבית המשפחה,
במאמץ-על אני מגייסת כל זן ידע עליך
בניסיון לשכנע את הלא יודעים
"הייתי אהובתו שנה וחצי, אל תקפחו אותי בירושת הכאב"
ואל מול המבטים הסתומים
אוכל לשלוף את התאריכים, המקומות, המועדים, הדרמות
איך הקטן מקבל טיפול הומיאופתי לקצרת
איך אינך אוהב מרק בכלל
איך היא אמרה לכולם שרצית לשוב והיא סירבה
איך ישבת בצבא בכלא ועל מה
אני מלהגת להם והעיניים שם פעורות אלי
זה עושה לאבלים עליך שמות בתודעה
המילים שלי מקפצות בחלל הסלון
ההורים ממלמלים
"תיקחו אותה מפה, סלקו מכאן את מהותה"
אבל את שלי השגתי
את ההכרה
ואם נחוץ לכך המוות
אז הנה הנה אתה בא
לוחש מתוך הקבר שהמצאתי עבורך -
רבותי זוהי גלי
היא האישה שלי האהובה.