הדובדבנים השנה מתוקים מאוד
כדאי לך לטעום
"לא, תודה"
אתה חייב לנסות... תראה אותם... לא בא לך?
"לא, אני לא מעוניין"
בחיים לא אכלת דובדבנים כשלי
"תודה אני מוותר"
תסתכל איך הם נראים... מונחים לפנייך, עסיסיים ובשרניים
אדומים כל כך - לא תאכל?
"לא"
קח קצת מהדובדבנים יקירי, אני רוצה שתיקח...
"אני בוחר שלא לקחת"
הם ישביעו אותך לשעות רבות
"לא רעב"
איך אפשר להגיד לא לדובדבנים שלי?
"אפשר - לא!!!"
ואם אני אומרת לך שהם מתנת יומולדת
"אז אני שונא מתנות ולא לוקח, כדי לחיות"
הדובדבנים שלי הם טעם החיים...
"אולי, רק שאני לא מעוניין - יש לחיי מספיק טעם בלעדיהם"
אבל...
וכל העת כשהדיאלוג קולח
וכל הזמן כשמילים נאמרות
אני רואה אותך אוכל
טורף
בולע
מרסק
גורס בשינייך
משסע דובדבן אחר דובדבן
ואני משדלת ואתה מסרב
והמיץ שלהם נוטף עליך
וחולצתך כבר נראית כאילו נדקרת בחזה המושלם שלך
ואני מפצירה ואתה ממאן
והם הולכים ומתמעטים בקערה
כל פרי עגלגל מתפצלח בקול נפץ רועם בין שפתיך הנפלאות
ואתה אומר לי לא, ושוב לא, ושוב לא...
אני משתדלת כל כך לשכנע ואתה לא מוכן להתרצות
ובולע עוד ועוד והחיך שלך מתפעם מהפרי
אומרת לך שזו טעות לא לאכול אותם
ואתה מתעקש שאינך מוכן
ואוגר לפחות עשרה בכף היד הנפלאה שלך
ודוחף אותם פנימה ביחד
ויורק את הגרעינים בפראות לרצפה
טוענת שאתה מפסיד
ולך לא אכפת, כך אתה מתנסח
והלובן של הפורצלן מבהיק בקערה החצי ריקה
חבל לי שאתה ככה לא בעניין
אבל לך ברור שזה ממש לא מה שאתה צריך עכשיו -
לאכול דובדבנים ממני
ובקערה נשאר רק אחד
אין לי כבר מה לומר שיגרום לך להסכים ואני מוותרת
אתה מתכופף לכלי ושולף אותו בפיך
מתנפל עליו לגמרי
מתרעם ואומר לי שלא תאכל ונגמר
ומניח לדובדבן האחרון להעלם בין שיניך אל תוכך
לעד.