היום פגשתי את אלוהים.
הוא עמד בככר דיזנגוף עם דוכן התרמות לנזקקים.
בהתחלה בכלל לא זיהיתי שזה אלוהים- הוא נורא רזה מהפעם האחרונה
שנפגשנו, הוא גם היה נראה מוזנח קצת- לא מגולח, והשיער שלו
האפיר.
כשראיתי שהוא מסתכל אלי ומנופף לי לשלום ישר הבנתי שזה הוא
וניגשתי אליו.
מיכל: ווי, אלוהים, כמעט שלא זיהיתי אותך!
אלוהים: אני יודע, הרבה אומרים לי את זה לאחרונה.
מיכל: לא נורא, טוב לראות אותך. אז מי הנזקקים? אתם שם
למעלה?
אלוהים: כן, זמנים קשים, אנחנו במצב כלכלי קשה נורא בשמיים,
את יודעת. היינו צריכים לעשות קיצוצים- שלא תדעי כמה מלאכים
שפיטרנו הלכו להיות שדים...
מיכל: בגיהנום יותר טוב?
אלוהים: בטח! הגיהנום משגשג, אני מתחיל לחשוב שכדאי לעשות
עסקה לשיתוף פעולה עם השטן.
היתה לי שאלה לשאול אותו, אבל פחדתי שאולי זה לא יהיה במקום.
אחרי שתיקה של כמה שניות החלטתי לנסות בכל זאת.
מיכל: אבל.., אלוהים, אתה... זאת אומרת, אתה אלוהים! כל
יכול! למה אתה לא עושה שום דבר? בראת את העולם! אתה בטח יכול
לעשות נס קטן לשיפור המצב הכלכלי.
כשראיתי את הפנים שלו התחרטתי על מה שאמרתי... הוא היה נראה
כאילו בן רגע הוא הזדקן ב- 20 שנה...
אלוהים: מיכל, תראי, לא רציתי לספר לך, והאמת שזה לא לפרסום-
אבל הורידו אותי בדרגה... אני כבר לא מקבל את ההחלטות בשמיים.
מיכל: אלוהים ישמור, אויש- סליחה, אבל, מי במקומך?
אלוהים: זה לא שהחליפו אותי, פשוט המלאכים החליטו שהם רוצים
שלטון דמוקרטי ועכשיו אני יושב בראש השמיים עם עוד שלושה
מלאכים מודרנים, שרוצים לנסות לפתור את כל הבעיות לבד- בלי
ניסים.
מיכל: אולי זה לטובה, אתה יודע, זה לא שהעולם היה פרפקט
במליוני השנים האחרונות- אולי הנהלה חדשה יכול לרענן את
העסק...
ראיתי שהוא די מבואס מכל העניין, ובכלל לא מרוצה שהעלתי את
הנושא.
פחדתי שהוא יתרגז ולכן שמתי לו 5 שקלים בקופה.
רק התחלתי לחצות את הכביש והגיעה משאית שמעכה לי את הצורה.
עוד הספקתי לשמוע אותו ממלמל: "עכשיו נראה מי פה שולט. 'זה לא
שהעולם היה פרפקט...' קמצנית". |
