הגר בוחבוט / זו שיושבת מולי |
כולה,
תמימה וכנה.
מלטפת את מילותיי
מאזינה ודרוכה.
ואני
כולי
נשפכת בנהרות
של רגש שנסחף
עד כדי דימום-
סכיני גילוח ארורים.
היא חובשת את
פצעיי
בקשב אינסופי
ובעיניים מסוקרנות.
היא יושבת מולי
כולה,
פעורת פה ונפעמת
עד כדי כאב לב.
ובעודי מספרת,
מתפרקת,
היא נטענת מחדש.
וכואבת, וחוזרת
ובוכה,
לזו שיושבת מולה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|