|
היא יושבת מולי
כולה,
תמימה וכנה.
מלטפת את מילותיי
מאזינה ודרוכה.
ואני
כולי
נשפכת בנהרות
של רגש שנסחף
עד כדי דימום-
סכיני גילוח ארורים.
היא חובשת את
פצעיי
בקשב אינסופי
ובעיניים מסוקרנות.
היא יושבת מולי
כולה,
פעורת פה ונפעמת
עד כדי כאב לב.
ובעודי מספרת,
מתפרקת,
היא נטענת מחדש.
וכואבת, וחוזרת
ובוכה,
לזו שיושבת מולה. |
|
|
אמרתי לו מיכאל
עזוב אותך
מללמוד, תמשיך
עם התדלוק יש
בזה כסף ולא
פחות השראה, לא
הקשיב לי, מה
אני יכול לעשות,
הלך למד הפך
פרופסור והיום
אתה לא יכול
לדבר איתו, ולא
תגיד הצעתי לו
את זה היום,
הצעתי לו את זה
אז... כשעוד לא
היו מתדלקים
כשלתדלק לא היה
מקצוע נדרש
כשהיתה הילה
סביב המקצוע...
אתה מריח ריח של
דלק? יענק'ל
יענק'ל?
יענק'ל?!!
אחות!!!
חצ'קל איש מוסד,
ברגע של
נוסטלגיה עם
יענק'ל ז"ל. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.