"דינג דונג"
צלצול פעמון הדלת נשמע בביתו של מר סקוויגלס, אדם שפוי למדיי,
לכל הדעות.
הוא מיהר לפתוח את הדלת.
"שלום!" הוא אמר בהתלהבות האופיינית לו "תודה לך שבאת לחגוג
עמי את יום ההולדת שלי!"
האדם בפתח הדלת רק הביט בו בעיניים מפקפקות.
"לחגוג, הא? את מה יש לך לחגוג? את החזרה האיטית של הנאציזם
לעולם? את העובדה שבעוד אתה חי לך בדירה עלובה איזה מיליארדר
נמצא לו באי פרטי ומשגל בחורות שאתה רק חולם לפגוש? את העובדה
שהקרינה הסלולרית תביא, קרוב לוודאי, למותך בעוד מספר שנים
מעטות?"
מר סקוויגלס הביט באדם בהפתעה. הוא לא ממש זיהה אותו, אבל הוא
ניחש שזה בגלל העובדה שבמודעה שלו הוא כתב 'פתוח לכל'.
"אה... בוא, תשתה קולה." מר סקוויגלס הציע בחביבות מאולצת.
"נראה לי שזה מה שאני אלך לעשות באמת." הצהיר האדם בעגמומיות
"אלא אם אני אפול ואשבור את הצוואר בדרך."
מר סקוויגלס הביט בכמיהה לעבר טלוויזיית ה59 אינץ' החדשה שקנה
לפני יומיים. כמה שהוא רצה לראות את הביצועים המרהיבים שהובטחו
לו על ידי המוכר בחנות באותם רגעים.
בעוד האורח מתמקם לו באיטיות ליד הכיבוד והשתייה, נשמע צלצול
הפעמון בשנית.
מר סקוויגלס חש הקלה מסויימת, כי כעת, כשאחד מחבריו יגיעו, הוא
יחוש יהיה בוודאי מסוגל להתמודד בקלות רבה יותר עם טיפוס
עגמומי זה.
"שלום!" אמר מר סקוויגלס בעודו מחייך בעליזות.
נחלה בפניו אכזבה. לא אחד מחבריו עמד בפניו, אלא אדם לבוש
בצבעים עליזים, בעל חזות מרתיעה במידה זו או אחרת ועל פניו
חיוך מזויף.
"שלום בהחלט!" התלהב האדם שעמד בפתח הדלת, "תגיד לי, אתה יודע
שיש, בשפה העברית בלבד, 117 דרכים להגיד שלום???"
"לא... לא ידעתי." הודה מר סקוויגלס, מנסה להבין לאיפה השיחה
הזאת תוביל אותו.
"אז תגלה את זה, ועוד מאות פרטים מדהימים נוספים על שפתנו
המרהיבה, בספר 'לשון ללא חרטות'!!!"
"אני... חושב שאני אוותר." מר סקוויגלס ענה בשלילה להצעתו של
האורח.
"זה חבל, כי אם אתה מזמין את זה ממני היום, אתה מקבל בנוסף חצי
גליל נייר טואלט בנדיבות 'סופט אנד שנוזלי בע"מ'" האורח כעת
התקרב לאוזנו של מר סקוויגלסעל מנת ללחוש "כדאי לך למהר! אלו
ממש נחטפים בחנויות!"
מר סקוויגלס זירז את האורח החדש לתוך הבית בעצבנות מתונה.
"שלום!" דיבר האורח החדש אל האורח שכבר הספיק לסיים שני בקבוקי
קולה ודומה היה כי שם לו למטרה לסיים גם את השלישי.
"שלום..." ענה לו ברגזנות האורח.
"אני יכול לעניין אותך במחק עם בולם זעזועים?" שאל באדיבות.
האורח הראשון הביט באורח השני בשנאה של ממש, ומילמל "גם כן
בולם זעזועים. בטח זה איזו מזימה ממשלתית לעקוב אחרי האזרח
באמצעות שבב שמוסתר בתוך המחק הטיפשי הזה שלך."
שתיקה שררה בחדר.
"דינג דונג."
צלצול הפעמון בא אל מר סקוויגלס כנס משמיים. הוא כבר לא ציפה
לחבר, אבל לפחות שמישהו שפוי יבוא ויעשה קצת סדר.
"שלו..." מר סקוויגלס לא הספיק לסיים את המשפט, כשבחור
גברתן-מה דחף אותו לתוך הבית והשתטח עליו.
"איפה נחת הרימון???" צעק בהיסטריות.
"איזה רימון?" תמה מר סקוויגלס.
טלוויזיית ה59 אינץ' החדשה של מר סקוויגלס התפוצצה לפתע.
"הרימון הזה." הסביר הטיפוס הגברתן, שנדמה כי לא היו לו כוונות
לנטוש את התנוחה בה הם נמצאו.
"אה..." מר סקוויגלס אילץ את עצמו לדבר, כי הוא פחד לבכות על
גורלה המר של הטלוויזיה שלו, "ברוך הב..."
"חייל!" צעק לפתע הטיפוס הגברתן-מה על מר סקוויגלס בתוקפנות
פתאומית "מה אתה עושה מחוץ לבסיס?"
מר סקוויגלס לא הבין במה מדובר. הוא הרי קיבל פטור מהמילואים
ב84'.
"הוא בטח עריק כמו כל החארות," העיר האורח הראשון שנדמה היה כי
נהנה הוא מהסיטואציה של מארחו. "בזמן שהפריארים מתים, הוא עורך
לעצמו מסיבת יום-הולדת מסריחה."
"אולי אני יכול לעניין אותך אדוני," פנה האורח השני לעבר
הטיפוס הגברתן-מה "במצית שגם נהפך לקובייה הונגרית?"
"חייל!!!" התעלם הטיפוס הגברתן-מה מהאורח השני והמשיך לצעוק על
מר סקוויגלס, "תענה לי כבר!!!"
"די!!!!!!!!!!!!!!!!" צעק מר סקוויגלס שהחליט לנטוש את
הלך-הרוח הנעים והרגוע שאפף אותו עד כה. הוא דחף את הטיפוס
הגברתן-מה מעליו והתחיל לחשוב באינטנסיביות ניכרת.
"אתה..." הצביע לעבר האורח הראשון וחשב עוד מספר שניות, "בנאדם
פסימיסט בצורה מוקצנת!"
לפתע האורח הראשון נטש את המבע הקודר בפרצופו וחייך לנוכח
מחיאות הכפיים שהגיחו ממקום לא מוגדר. הוא לחץ את ידו של מר
סקוויגלס ועזב את הבית.
"אתה..." הצביע לעבר האורח השני "אברי גלעד?"
האורח השני תקע בו מבט תמוה.
"לא, לא, לא... אתה... אה, מנחה שעשועון... לא, מנחה של ערוץ
הקניות שעושה שינוי קריירה לסוכן מכירות!"
"קרוב מספיק." הגיח קול צורמני ממקום אחר, גם הוא לא מוגדר
במיוחד. "הוא סוכן מכירות שהיה בעברו מגיש תוכניות אירוח."
האורח השני עזב גם הוא לרקע מחיאות כפיים וצהלות.
"ואתה..." מר סקוויגלס חשב רבות בעודו בוהה בטיפוס הגברתן-מה,
"הגרסה הישראלית לרמבו???"
הטיפוס הגברתן-מה הניד את ראשו בשלילה.
"אה... חייל קומנדו שבורח מירי האויב, ונמשך בצורה מעוותת
לגברים???" ניחש מר סקוויגלס.
"נכון!!!!!" צעק בקול הצורמני. "מר סקוויגלס קבל 3 נקודות על
השימוש היצירתי במילה 'ישראלי'."
הטיפוס הגברתן-מה איחל למר סקוויגלס מזל טוב, ועזב גם הוא את
הבית במהרה.
מר סקוויגלס ניגש להתיישב בכרוסתו, מביט בטלוויזיה המפוצצת
בפנים חמוצות.
ככה זה בחיים. לפעמים, בשביל לסלק אנשים מהבית, אתה צריך לזהות
אותם קודם.

סוף.

יואב תירוש.

26.2.2001