ברקע הוא ניסה לנגן מגוון שירים ישראליים, המבחר נע בין השוטר
אזולאי לקייץ האחרון שלי אתכם, בדרך הוא עוד התעכב על "ובלילות
ובלילות עולות עולות בי מנגינות". הוא מפסיק. ניגש למאוורר,
מכוון אותו בדיוק עליי מגביר למקסימום, וחוזר למקומו. אולי הוא
מנסה לרמוז לי שזהו, אני כבר צריכה ללכת?
די מוקדם, האמת, עכשיו רבע לשלוש.

הערב התחיל בסביבות אחת עשרה, דיברנו ואז הוא שאל - מה
התוכניות שלך להיום? עניתי לו תשובה קצת סארקאסטית, הוא ציחקק
בצד השני של הקו, ואז אמר שגם לו אין יותר מדיי תוכניות ללילה-
לא בא לו לעבוד על הפרוייקט לאוניברסיטה, וגם לא להעביר עוד
ערב מול המחשב. (עכשיו הוא מתחיל לנגן את אנאבל לי של יוני
בלוך) שאלתי אותו אם עדיין יש לו את הטאקי, הוא גיחך ואמר
שייקח לו קצת זמן למצוא אותו "אז עוד חצי שעה, ככה?" "אולי
תיתני לי עוד קצת זמן, אני אקפוץ לפיצוציה קרובה ואקנה כמה
בירות?" קבענו לשתיים עשרה.

כשהגעתי המיטה שלו היתה מסודרת, ולידה עמד כיסא עמוס בבקבוקי
אלכוהול אישיים - מאלו שאנחנו אוהבים לקרוא להם אפריטיף במסעות
האלכוהול הליליים שלנו. הפתעה! חוץ מהטאקי חיכתה על המיטה גם
חבילה של race, התחלנו בה, היה משעשע - לשתות ולנהוג.

לאחר שהוא התייאש ממוזיקה עברית הוא עבר לביטלס, רק שאף אחד לא
סיפר לו, שכמו להם, גם לו אין יותר מדי קצב,
בזמן הזה ניסיתי לבדוק כמה רחוקה הקרקעית בבקבוק הגינס שלי, יש
בהחלט מקום לצלילת עומק.

אז אם כל כך קר לך עם המאוורר, תכווני אותו עליי, אבל מה, לא
חם לך? "אני בחורה, אתה לא יודע שתמיד קר לנו?" "כןןן, כל
הבחורות פריג'דריות" "ואתה יודע כי?" (מכה קצת מלוכלכת, אבל
אנחנו בחבר'ה נהנים מהן, לפחות לא כללתי איזה שהוא אזכור
פדופילי בה. מצד שני, אני לא בלונדינית מרחובות)

אחרי שנמאס לו מהניצחון הכפול הרצוף שלי עליו ברייס, הסכמתי
ברוב טובי לעבור לטאקי, בתור גיבוי, הוא טען שצריך לרדת לטייל
עם הכלב, ומייד סייג את עצמו (תוכנית מגירה, או לא?) שאפשר גם
אחרי המשחק. הוא ניצח. הוא ניצח שוב. ירדנו עם הכלב. חזרנו
לחדר- אני ניצחתי, וניצחתי שוב, וניצחתי שוב. שוב נמאס לו.

הוא חיבר את האורגן שלו והתחיל לנגן. הקשבתי לו בהתחלה ברוב
עניין, ואז העניין נעלם. התיישבתי מול המחשב, התחלתי מסמך חדש,
ואת היצירה הראשונה שלי בבמה.