זהו סיפור האהבה של ג'ימי. הוא מלא כתמיד בתככים ובלבול. ג'ימי
עצמו, הוא בחור ממוצע בגיל 21. ג'ימי עובד בתור שליח בחברת
השליחים "וייט הורס", שם משלמים לו כדי שייתן וייקח מאנשים
חפצים שונים ומשונים.
סיפור האהבה, מתחיל כאשר מוביל ג'ימי ברחובות סואנים, מסוכנים
ומלאי אדם, גביע כדורת יקר מפז. היות וג'ים אינו טיפוס גבוה
במיוחד, הצופה הבלתי מיומן המשקיף מבעד לתריס סמוך או מתחת
לכובע רחב שוליים, יבחין רק בקצה קצהו של הגביע, איש קטן
ומוזהב בתנוחה משונה, המבצבץ מתיקו ומרקיע שחקים מעל לראשי
האנשים ברחוב. כך התקדם לו ג'ימי לאורך השדירה, כאשר רק אותו
שחקן כדורת מיניאטורי משמש כמגדלור לכל אותם צופים בלתי
מיומנים אשר לחם יומם הינו צפייה חסרת בושה במסלוליהם העקלקלים
והרבגוניים של שליחי העיר הגדולה.
יש שיאמרו שהם הם, הדבק המחזיק יחדיו את החברה כולה, הם
והטלוויזיה בכבלים. אך יש גם אלו שיאמרו שהם דרשני חתימות
טורדניים, המופיעים תמיד מספר דקות לאחר שהדוור כבר צלצל
פעמיים.
כידוע, סיפור אהבה דורש לפחות שני אנשים, או איש אחד ומראה, או
איש אחד וסנדוויץ'. לכן, הרי צועדת לה בצעדים בטוחים ובחצאית
מיני לבנה חציו השני של הסיפור, בצדו השני של הרחוב. ובין אשה
רחבת מימדים בשמלה סגולה ואיש זקן עם תיבת עץ, הבחין ג'ימי
במחזה הפלאים מעבר לכביש. לגביו, הייתה היא מאותם אנשים, אשר
כאשר רואה את נצנוצה של דלת נפתחת, מקווה אתה שהם יהיו
מאחוריה. מאותם אנשים שעצם קיומם עלי אדמות מפיח בך רוח
תענוגות מרעננת. אפילו איש הזהב הקטן פלט שריקה מתרשמת.

השפעה מוזרה הייתה לאותה עלמה זהובת שיער במיני מעבר לכביש:
מרגע שהכתה באישוניו, החליט מוחו של ג'ימי להיפטר באופן מיידי
מכל סימן לקיומו של יעד כלשהו אליו עליו להגיע, נושא גביע
כדורת בנוסף לכל. מיד מתחיל הוא לרוץ ולקפץ כאחוז תזזית. מבקיע
כפרא משגרת ההמון היומיומי. עובר את רבבות האנשים כאילו היו
עצים הומים ביער אפל. גומע את הכביש כאילו היה ביצת אספלט
רועמת. מדלג מעל מכוניות כאילו היו תנינים אכזריים מתוצרת יפן.

לבסוף, כאשר עלה על עקבותיה של היפיפיה הנעלמת, פגש באטימותן
הנחושה של זוג דלתות עץ מגולפות ועיניו הבורקות בחשדנות של
שוער מגודל. בלית ברירה ניגש אליו גי'מי ובפיק ברכיים. צעד אחר
צעד מהוסס. מדיו הכחולים של השוער היו כשריון קשקשים והיה הוא
נושף אש ועשן מסיגר קטן ומהוה שנח בפינת פיו. שיניים צהבהבות
וחדות הציצו ורמזו בלחישה שהוא כלול ללא ספק בתפריט ארוחת
הבוקר שלהן.
כבר עומדות רגליו של ג'ימי לשאת אותו הרחק הרחק משם, לטבול
בצער על כניעתו האומלה, ונזכר הוא בגביע הכדורת היקר מפז. הוא
חייך בערמומיות אל השוער וללא עכבות שלף את הגביע ברחש מטיל
אימה. חזהו מנופח באומץ, פנקסו נח איתן על מותניו ומקהלת
מלאכים מלווה אותו ממעל, הניף ג'ימי את הגביע בעוז.

שתי הנפות של איש הזהב הקטן והשוער הוטל מובס למרגלות הדלת
הפתוחה. הסיגר המאיים התגלגל במורד המדרגות ונס אל הרחוב.
מנצח, צועד לו ג'ימי לכיון המעלית, קורן מנצחונו, מבין אט אט
שאין לו ולו שמץ של מושג באיזו קומה מתגוררת העלמה אותה הושיע
מציפורניו המרושעות של השומר, מסתובב ויוצא בלב קל אך מאוכזב.

בדרכו אל סמטת הכדורת של בארני, תוהה הוא ארוכות מה עלה בגורלה
של אותה אהובה נחבאת ונסתרת.
שלוש קומות מעל השוער ההמום, חייגה לה אצבע ענוגה לחברת "וייט
הורס". חושבת לעצמה באנחה "הם אף פעם לא עוברים את המעלית"
ושולחת עוד קריאת מצוקה שתוביל שליח מבולבל נוסף בעקבותיה אל
מלתעות בית הדירות האימתני.