תאוות בשרים נפוצה, אני משער, הביאה אותי לבר הצבעוני שבו היא
ישבה בין פופים רופסים ,ספות מגושמות ,וצלילים מתחנפים של AIR
.
העיניים הגדולות שלה בחנו בעצבות את הזית שטבע במרטיני שלה .
כשהתיישבתי מולה פניה קרנו באור אנמי מפוחד -היא הייתה קטנה
מאוד ובנוסף לכך התכווצה בתוך הפוף האדום. היא נראתה כל כך
חסרת אונים ,הפחד שלי מנשים התנדף ,הרגשתי ענק חשבתי שאני יכול
לעטוף את כולה עם הגוף שלי,דמיינתי את עצמי במקומה מרגישה
מוגנת כשפניה טמונים בחזה הרחב שלי. ידעתי שאני אזיין אותה
היום.
כל מה שסיפרתי לה על עצמי רק המיס אותה וחשף את חולשתה דרך עור
השממית שלה -כמובן ששיקרתי הרבה . היא דיברה בקול דקיק וחלול
כמו שריקה של קומקום ישן ובעיקר סיפרה על החבר הקודם שלה
-ארקדי מאבטח בקניון ש"בקושי דיבר עברית , אהב את מאטליקה וזרק
אותי בשביל איזה זונה רוסיה" . אחרי חצי שעה כבר אירחתי אותה
בדירה .
היא הורידה את הג'ינס והגופיה שלה ונכנסה מתחת לשמיכה הורדתי
את התחתונים שלה ביד אחת ואת שלי הפשלתי בשניה,לא הרגשתי שיש
צורך בקונדום וגם לא היה חשוב לי שתגמור, מול התנועות הקצובות
שלי היא השמיעה ציוצים של ברווזון אמבטיה שנמחץ. אחרי שהתנגבנו
היא הבינה שאיבדתי עניין והלכה בשקט.
בבקר שאחרי הופיעו הסימנים הראשונים- במקלחת גיליתי שאני חיוור
מאוד ואיבדתי הרבה משיערי שקיבל גוון צהבהב, האף שלי התרחב
ואדמומיות התפשטה סביבו, ראשי כאב בהאנג אובר גדול מדי ביחס
לכמות ששתיתי בלילה.
אף פעם לא סבלתי מהחום ששרר בחוץ כמו באותו היום, לא הבנתי מה
אנשים דיברו סביבי ברחוב ,התיישבתי על ספסל, הזיעה הדביקה את
החולצה לגב שלי,הלב שלי פעם במהירות .לא פסלתי את האפשרות שסוג
זריז של איידס הביס אותי. האזנתי לשיחה של שני זקנים בספסל
לצידי - " הבן שלי מתעסק במחשבים בצבא והוא מספר לי ש..."
הם דיברו רוסית ואני הבנתי כל מילה!
לקראת הערב כבר הייתי כמעט לגמרי ארקדי, ישבתי עם סשה ואולג
בגינה הציבורית ונזכרנו בשירי ילדות מהמולדת, אסור לי לשתות
יותר מדי ולהישאר עד מאוחר,מחר יש לי משמרת בוקר בקניון.
מרוסית - דוד סטרווינסקי |
