חושבת לעצמי מה הכי הייתי רוצה...כמובן שזה קשור אלייך , הכל
קשור אלייך בסופו של דבר , למרות שקשה להודות בזה אחרי שהכרזתי
שהפסקת להטריד את המחשבות שלי...
היהירות שלך, הישירות , ההומור, הדיסטנס שלך , הכל נובע מפחד.

ממה אתה כלכך פוחד ?! פוחד שאני אצליח להבקיע את המסגרת
התדמיתית הזאת שיצרת לעצמך ? מה ?

הלוואי, הלוואי והיית יכול פחות לעשות , פחות ליזום אבל להיות
מסוגל גם להרגיש משהו בעת מעשה, לא לאטום את עצמך כלכך חזק רק
מחשש שתיפגע , אתה לא מבין כמה זה כואב לי לראות אותך, לשמוע
אותך , להרגיש אותך, ולא להיות מסוגלת להתקרב אלייך , זה משגע
אותי.
אמרת  שאתה מבולבל , שאתה לא מצליח להגדיר את עצמך. אז מה ?
זאת בדיוק הבעיה שלך , אתה כלכך פוחד מהגדרות (של קשר למשל...)
ומצד שני אתה יוצר אותן בכל מקום ובכל זמן , לכל אדם ולכל קשר
שאתה יוצר , אתה לא מבין שזה כובל אותך, מגביל אותך , אותנו.

אף פעם לא תבעתי ממך משהו לא רציונאלי , אני כל הזמן נותנת לך
110% מעצמי , ובשביל מה ?  אני רק נפגעת פעם אחר פעם , ואתה
כמובן , לא אשם בכלום, כי לא עשית שידרת כלום...אתה זכאי.
כבר אמרתי , לא פעם ולא פעמיים שאני לא אתן לזה לקרות יותר כי
איתך אי אפשר לדבר ואין לי אפשרות להרגיש כי אתה כלכך
מרוחק...אבל קשה , קשה לי להתנתק ממך, במיוחד כשמידי פעם אתה
שולח איזה סימן כושל ואני כמובן הופכת אותו לאות משמיים...הרבה
יותר ממה שהתכוונת שהוא יהיה .
מספיק כבר.