|
הנסיעה נמשכת כבר שבעה שבועות.
אתה כבר לא רק מחייך.
ברגע זה עיניך מביעות כעס. רוגז.
קמת.
עברת והתיישבת על ספסל אחד מאחורי.
לא לצידי.
דמעה ירדה מעיני. אליה הצטרפו עוד ועוד דמעות.
וכל דמעה, כאילו קורעת את לבי היא.
זעקתי מכאבים.
לבי כואב לי. ואין תרופה לכאב.
רציתי שתחזור לשבת לצידי.
חזרת.
הסתכלתי על פניך, ופרצתי בבכי.
אל תלך שוב...
בבקשה, אל תלך... |
|
|
לדעתי כל הערבים
צריכים להתנהג
כמו אלי יצפאן,
ואז אנחנו
מסודרים!
כי עם ערסים כבר
למדו איך
להסתדר!
תן לו פריים
טיים!
והוא בטוח שאמא
שלו מבולגריה
והוא אוהב
מוזיקה קלאסית!
תתארו לכם כל
ערבי במצב הזה
ותראו שאני
צודק!
ק. מרכוס, גזען
פאשיסטי, שונא
פרנקים, גויים,
וסלוגנים לא
חתומים! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.