[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







טרי רוז
/
עפר

"איזו אורחת יש לנו פה היום," ממלמל אלהים, "כנסי כבר, מה
שלומך אדמה חביבתי? את נראית מהממת מתמיד, איך את מצליחה לשמור
על גזרה כזו? ואילו שרירים, ממש רקדנית, כמו שאני אוהב."
טרה דירט לבושה בשמלת ערב חומה מרתקת ושערה מבשם בניחוח רחוק.
מחייכת היא חיוך מתוק "הגיע אליי מזכר שככה אתה אוהב אותנו
היום, רזות וצנומות, וחוץ מזה הנסיבות, אתה יודע."
"אני חושב שאני זה שיצר אותן יקירתי. תשתי עמי?"
"כמובן."
אלהים רוקד עם הגברת, נפשו מהמשקה מסתחררת ואולמות גן עדן
בוהקים. טרה מובילה בריקודה את אלהים למשרדה, נותנת עט וחבילה
של מסמכים ובחיוך אומרת "אני צריכה על זה חותמת."

אלון נוסע אל השוק במכונית הישנה שלו עם הרדיו פתוח כמו שהוא
עושה בכל יום הגורם לו לחשוב למה עדיין לא התאבד כי לפי דעתו
המצב קשה. הוא לא טוען שזו אשמתו המיוחדת של מישהו למרות שמדי
פעם הוא מאשים אדם זה או אחר אך זמן קצר לאחר מכן שוכח מכך
ולכן לדעתו אין זה נחשב. הרדיו תמיד פולט שטויות "אלו? זה
עובד? כאן צבא המהפכה הקרייתית. היי חבר'ה צ'מעו קטעים אנחנו
ברדיו. אנחנו שמחים לבשר שהצלחנו לקרוע ת'תחת של הממשלה כאן
ועכשיו אנחנו בשלטון, מה? רגע האיכקוראים לו רוצה לדבר." הקול
מתחיל להשמע מרוחק "תעשה את זה מהר כי כולם פה רוצים לדבר
ברדיו, יש?". לפתע רואה אלון את חברו נוסע במכונית שלידו "אלו
אורן! מה נשמע? תפתח ת'רדיו, יש איזה פיגוע חדש או משהו." הקול
ברדיו מתחלף "שלום לתושבי מדינת ישראל, אני דוב ארון, דובר
מפלגת הקריות המאוחדות ואני למעשה האדם שיצליח להעביר לכם את
מה שהחבר'ה האלה רוצים. כמו שהבנתם אנחנו עכשיו בשלטון ומכיוון
שחיסלנו את הצבא, המשטרה ורוב השב"כ אין לכם האזרחים יותר מדי
מה לעשות בקשר לזה, אך אל דאגה - אנחנו מבטיחים לשלוט בחוכמה
ולא לעשות דברים מלוכלכים כמו שכל הממשלות האחרות עשו. החוק
הראשון אותו אנחנו מחוקקים הוא ששטרות הכסף יוחלפו בקליפות של
שום. אנחנו חשבנו על זה הרבה והגענו למסקנה שזה הכי נכון ששן
שום יעלה 3 קליפות שום ולפי זה יתנהל המשק, תאמינו לנו, זה
יעבוד." קולות מוזרים נשמעים מהמקלט הקטן שבמכונית "אני רוצה
למסור ד"ש לדוד מהמתנ"ס, גבר תראה איפה אנחנו וגם ל..." אלון
מכבה את המכונית ויוצא אל השוק.

"עגבניה לאדוני? מלפפון? אולי שום? שום דבר? אין דבר." קורא
סלע, הירקן בשוק הקטן ביישוב הקטן. "שום לאדוני? אהה הנה אדוני
אוהב השום" הוא קורא כאשר הוא מזהה את אלון מתקרב "כמה שום
לשים על המשקל? מאה גרם? חן חן לאדוני." מספר האנשים ליד דוכן
הירקן הקטן הולך וגדל באופן לא שגרתי, צעקות ההמון נבלעות זו
בזו אך מטרתם ברורה, כולם רוצים שום. "לא להדחף רבותי, יש
מספיק שום לכולם, שלושה קילו לך אדוני, חמישה לך גבירתי,
בבקשה, יש מספיק לכולם." סלע מושך אליו את אלון שעוד לא הצליח
להתרחק ולוחש "אתה לקוח טוב, אתה לא רוצה לקנות עוד? תראה, שום
היום שווה זהב, אתה לא רוצה עוד? מה אתה אומר?". אלון מביט בו
בתהייה "בשביל מה אני צריך עוד שום? 100 גרם בדרך כלל מספיקים
לי לשבוע, אפילו שבועיים אם אני חוסך." סלע מושך בכתפיו "אז מי
פה רצה עוד שום כן גבירתי זה הכל טרי טרי. מה? כן, גם הקליפות,
טריות טריות."

"בואנה אורן, מסריח לך מהפה משהו." אומר אלון במפגש הרגיל בפאב
השכונתי. "אתה בטוח שזה ממני?" מחייך אורן, "לכולם בזמן האחרון
יש את הריח הזה מהפה. אגב, אתה זה שתמיד היית משוגע על שום
נכון? בואנה, יש לי כמה מתכונים חדשים שפיתחתי בזמן האחרון -
אתה תמות עליהם." מבטו של אלון מתמלא תמיהה "אבל חשבתי שאתה לא
אוהב את זה בכלל."
"אהבות משתנות עם זמנים שמשתנים, זה מה שאני אומר."

"אזרחים יקרים," מצפצף הרדיו במכוניתו של אלון "קיבלנו תלונות
רבות על החורף הקשה, אנחנו רק שבועיים בשלטון ואנחנו לא יכולים
לטפל בכל הבעיות שהממשלה הקודמת השאירה לנו במהירות כזו. אנחנו
מבטיחים שהחשמל יחזור לזרום כמו שצריך ברגע שיהיה לנו זמן לטפל
בזה, חיים תעזוב ת'בחורה מסכנה, תקשיב כתבונצ'יק, זה לא עניינך
מה אנחנו עושים איתה! סליחה?" הרדיו פלט קולות יריה "סעמק רוזה
תנקי את זה, נמאס לי כבר להרוג כתבים בחיי, אזרחי ישראל -
תפסיקו לשאול שאלות מטומטמות בסדר? לא אכפת לי שקודם היה חשמל
ועכשיו אין, תשתמשו בגנרטור חירום כמו שיש לנו פה במשרדי
הממשלה. יאללה, חיים תכבה ת'משדר בחייך." הנסיעה הרגועה המשיכה
בשקט.

"עגבניה לאדוני? מלפפון? שום דבר? אין דבר." קורא סלע בהתלהבות
ואלון מתקרב אליו ומבקש כרגיל "מאה גרם שום." סלע מחייך ועונה
"אבל אדוני, השום הרי נגמר כבר לפני שבועיים." אלון מביט בדוכן
בהשתוממות "אין שום?". "שום כלום" עונה הירקן.
"מה קרה?"
"כולם קנו את כל מה שהיה לי, נגמר השום אפילו לספקים, זה ככה
כבר שבוע, שמעתי ששדדו גם את כל השדות, עד שנה הבאה כל אחד
יצתרך להסתפק במה שהוא הצליח להשיג."
אלון מתאכזב, הוא חוזר לביתו ולוחץ על מתג האור מתוך הרגל,
המנורה נותרת כבויה. מהחלון נראה המפעל הקטן של היישוב ברקע,
מקום עבודתו, ותושבי השכונה גוררים קרשים ורהיטים לערמה על יד
מדורה, עוד מעט יצטרף אליהם, קר מדי בשביל האדישות שלו. "בסוף
אני עוד באמת אתאבד." הוא ממלמל לעצמו "שנה בלי שום?"

"אלו? אם אתם שומעים אותי אז הקשיבו, אם לא אז תפתחו ת'רדיו כי
זה חשוב. הגענו למסקנה כאן במפלגה שחסר לנו אוכל, אז אתם
צריכים להביא לנו אותו, ממש לא אכפת לנו איך, רק תביאו או שלא
יהיה טוב. חיים בחייך תנקה פה ת'משרד, כבר חודשיים שאני מבקש
ממך! ותעשו את זה מהר, תעשו תורות או משהו. יאללה ביי."

מדריך הטיולים נעצר בפתח הבניין ופונה אל המטיילים "וכאן
רבותיי אנחנו יכולים לראות את שאריות המפעל הקטן של היישוב,
כפי שכולכם יודעים לאחר מהפכת השום הפסיקו הפועלים להגיע
והמפעל נסגר. השריפה הגדולה" המדריך מסמן מרכאות באצבעותיו
"התרחשה כחודש לאחר מכן ועדיין איננו יודעים מה מקורה, המעניין
בשריפה הזו היה שכל היישוב התאחד על יד המפעל במשך כל הלילה
והראה כשרון נהדר בתפיסת חצי הכוס המלאה כשהשתמש באסון הנורא
לחימום." היה זה עוד אחד מנסיונות מועצת היישוב להמשיך את
התרבות גם בזמנים קשים אלו, קהל המטיילים שהורכב מאנשי היישוב
נוטש אט אט את נסיון התרבות עקב כך שידעו כבר על מה מדבר
המדריך, רק אלון נשאר. המדריך ממשיך בהרצאתו "וכאן אנחנו
יכולים לראות..." ומפסיק למראה אלון העומד בדד ומביט בו
באדישות "רק אתה נשארת הא? טוב, אז נראה לי שגם אני אלך."
אלון נשאר לבדו במפעל הישן, מחשבות ההתאבדות עוברות במוחו פעם
נוספת. מקום מושלם להתאבד, אף אחד לא יוכל להגיע בזמן כדי
להציל אותו, עכשיו רק צריך למצוא את שיטת ההתאבדות. שברי
הזכוכית המפוזרים במקום נראו לאלון כמתאימים, דמות לבושה בחום
יוצאת מתוך אחד הפתחים ומתחילה לדבר "אלון, תפסיק לחשוב על
שטויות, יש לי משימה בשבילך, אני רוצה שתעסוק בחקלאות."
"חקלאות? מה לי ולחקלאות?"
"אני אלמד אותך" אומרת האישה בחיוך מפתה, "כדאי לך."
"למה כל כך כדאי לי?" שואל אלון "ומי את בכלל."
"אתה יכול לקרוא לי גברת דירט" אמרה טרה "ואם תסכים תוכל לזיין
אותי כל לילה."
"מסכים."

וכך מתחיל אלון את חייו כחקלאי, טרה יוצרת שיני שום ככל
שהזדקקו לקניית החווה והציוד. אלון  חורש את שדותיו הסמוכים
ליישוב בימים ודופק את טרה בלילות, מדשן ומזיין, זורע ומשקה,
ומיום ליום נהנה יותר מעבודתו. תושבי היישוב הקטן מגלים לאחר
זמן מועט את מעשיו ומחקים אותו שכן הוא האדם היחידי העושה משהו
עם עצמו וכפי שהאמרה שבימים אלה בכפר מתגלגלת אומרת "המניאק
מצא תעסוקה ואפילו לא סיפר לנו הא? אבל אנחנו נראה לו."

"טרה," ממלמל אלהים "כמה נחמד לראות אותך שוב. אני רואה שהשמנת
קצת."
"כמו תמיד הנימוסים שלך חסרי תקנה" אומרת טרה בפרצוף חמוץ "אני
צריכה להכנס לחדר מכונות."
"מה יש לך לחפש במכונות יקירתי?"
"אני צריכה להרוס את השלטון בישראל עוד פעם, מה אכפת לך
בכלל?"
"את עשית את זה? טוב, ואיך בדיוק את מתכוונת להפעיל את המכונות
בלי חתימה שלי?" שואל אלהים כשהחיוך על פניו מתרחב.
"הנה החתימה שלך חמור." אומרת טרה ומגישה לאלהים קובץ ניירות.
הוא מעיין בהם והחיוך על פניו לא קטן לרגע "בסדר תיכנסי" הוא
אומר בטון עליז.
טרה מתבוננת בו בכעס תוך כדי הליכה לחדר המכונות ואומרת "תראה
מה נהיה ממך, מטומטם."
"רגע," אומר אלהים "את גם זו שהפעילה את מכונת המפולת
הרגשית?"
"כן, הייתי צריכה תגובת שרשרת עם החקלאות, אני אכבה אותה
בסדר?"
"כן," ממלמל אלהים "באמת הרעש הפריע לי קצת בשבועות
האחרונים."
טרה נכנסת לחדר, החיוך על פניו של אלהים קטן מעט והוא מחליט
שהגיע הזמן ללכת לישון.

מבטו של אלון מופנה לכל כיוון אפשרי חוץ מפניה של העומדת מולו
"תראי טרה, אממ, יש לי כרגע יותר מדי בחיים, אממ, ו..."
"בסדר אלון" מחייכת טרה "אני מבינה שאני כבר לא מושכת אותך
מכיוון שהשמנתי, זה בסדר. אני מודה לך מאוד - אתה עזרת לי
בצורה שאתה לא יכול לתאר."
המבט נוחת סוף סוף על פניה "באמת?"
"כן, תראה עד כמה הארץ יפה ופורחת עכשיו, כולם בקטע של חקלאות,
הטבע משגשג, אני מאוד מרוצה."
"יש לך איזה קטע עם הטבע הא?" אומר אלון "טוב, בכל מקרה היה
נעים להכיר, אהה, אני צריך ללכת לשדה."
"אני אחזור לבקר אותך" אומרת טרה כשהוא מתרחק ממנה.
"כן, יופי. ביי ביי." ממלמל אלון בלי להפנות את מבטו.

"צלם אלהים מסריח" ממלמלת טרה ופונה לביתה שבכוכב גן עדן.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
החתולה שלנו
מיצי התחילה
לפרסם סלוגנים
משל עצמה בכניסה
האחורית של
בננות.


החבר של שלי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/9/02 16:01
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
טרי רוז

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה