בערוב ימי
מותר לי להיכנע
לתעתועי קיץ
למתיקות
פיית סוכר
בספל הקפה  
כשגוף קטן זוהר
חולף לו
          מול דלתי  
מעיר שלוות לילי
מאיר דימדומי חיי

פיה קטנה
ואני זקן
אבק כוכבים
לרגליה
כבד תנועה
נתמך מקל -
משענת קנה סוכר
                    רצוץ
והיא כה קלילה  
במחול הפיות שלה
מול מרפסתי
ואני רוכן על המעקה
נפעם כמו הוזה
נרעד כחוזה
              המדינה
מגרד זקני בפליאה

רכות כנפיה
במעופה ממטירה היא  
               גשמי ניצוצות
אורה סנוורים
מחריש קול היגיון
מערטל את משקלי הסגולי
לחישתה מאלחשת    
ידיי ורגליי
קיצפה יוצא עלי
מרימני באוויר
כבועת סבון
וקולה בראשי
אומר
זה לא חלום