שכבה אחת מתחת לרצפה, גהנום,
מקום גדול לוהט ואדום,
כל רע, כל נורא, כל רשע, כל אכזר,
נשלח לשם אך שם מאושר,
רוצחים, גנבים, חוטאים ופושעים,
כלואים שם בחדרים גדולים,
ואז פתאום ציפור קטנה,
בצד יושבת וקן לה בונה,
מנסה להשתלב במקום שלא לה,
אך שם מרגישה נפלא,
בין חוטאים ופושעים, ציפור קטנה,
שקטה, יפה ולמראה עדינה,
אך בתוכה משתרר זעם גדול,
יותר מכולם, יותר מהכל,
לא מקומך כאן ציפור קטנה,
אך היא מצייצת וראשה מסתירה,
ימים עוברים והיא נשארת,
יושבת בצד ומזמרת,
אף איש, אף אדם,
לא יבין, לא יבין לעולם,
למה ציפור למראה קטנה ותמימה,
משייכת את עצמה לעולם הנורא.