פעם גרתי בריו. זאת העיר שלי. אני לא זוכרת מתי זה הייה ואיפה
בדיוק, אבל אני בטוחה שגרתי שם. זה מתאים לי לגור שם, אז בטוח
שהייתי שם עם ההורים כשהייתי קטנה, אולי כשהייתי עובר קטנטן.
ריו היא עיר יפה, אולי הכי יפה שראיתי. בעצם בטוח שהיא הכי יפה
שקיימת בעולם. תמיד כשאני בבית אני מסתכלת בתמונות של ריו,
ומחייכת.

כשאני אהיה גדולה, אני אגור שם, אולי, ואם לא אז אני אתאבד,
אני חושבת. אני אעבור לריו לבד ואגור שם, אולי, ואולי לא.
ויהיה לי שם טוב, תהיה לי דירה יפה כזאת כמו שתמיד חלמתי שתהיה
לי בריו. אולי. ואולי לא.
ואני אעבוד, לפעמים כשיתחשק לי. וכשלא, אני פשוט אלך על הים,
שזה המקום שפעם הכי שנאתי ובריו אני הכי אוהב. ואני אלך לי עם
בגד-ים כמו של כל הברזילאיות ואשתה לי בקש מקוקוס יפה. ואז
יבוא מישהו וידבר איתי, ואני אשמח כי לא דיברתי הרבה זמן עם
מישהו. ויהיה בנינו משהו, הכי טוב שהיה לי אי פעם אבל רק
לשבוע, כי הוא יחזור למקום ממנו הוא בא. ואני, סירבתי לעבור
איתו לשם ולחתונה. אולי. ואולי לא.
ואני אחזור לדירה ואסתכל בנוף שעות. ומחוץ לבית אני אסתובב
בשוק ואהנה מלממש ולהריח הכל, לבד. ואני אגלה שאני מסוגלת
לחיות לבד. אני אגלה את עצמי. אולי.
ולפעמים יתקשרו אלי אנשים ואני אדבר עם חלק בחוסר עניין ואנתק
את הטלפון לימים שלמים. והאהוב שהיה לי בארץ יתקשר ויבקש שאני
אחזור, בשבילו. ואני אחייך ואסרב. והוא יאמר שהוא יבוא אליי
לריו. ואני אצחק ואסגור את הטלפון. ורק את סבתא אבקש שתבוא
לבקר, והיא תבטיח שתשדל, אבל שאני צריכה לזכור שזה טיסה ארוכה
ושזה קשה לה. והיא תבוא לבקר לשבוע, ואני אשמח. אולי.
ואני אוכל את כל הדברים שתמיד חלמתי עליהם, ואני אדע לצייר,
כמו שתמיד רציתי. ויום אחד שאסתובב לי ברחוב מישהו יבוא ויגיד
שהוא סוכן, ושהוא רוצה שאני אדגמן בשבילו, ואני בלי היסוס אומר
לו לא. כי אפילו שתמיד חלמתי על זה, טוב לי ככה. אולי.
וכשאני אהיה יותר זקנה אני לא לעולם לא אזדקן באמת ואני אמשיך
לרקוד בקרנבלים וכולם יתפעלו מבריאותי, כי למרות שאני לא
ברזיאילאית במקור יש לי את הנשמה שלהם. אולי ואולי לא.
ויהיה לי כייף, ואני אבין מי אני וכמה טוב לי עם עצמי, לבד.
אולי.
וכשאני אמות, יקברו אותי, ולא יבוא אף אחד להלוויה ויהיה לי
טוב ככה.. ואחרי שתגמר ההלוויה ההוא, שהיה פה לשבוע יסתכל על
הקבר יגיד לי כמה שאהב אותי וכמה שהוא הייה טיפש על כך שעזב
אותי לטובת המולדת שלו, ושהתעצבן עליי שלא נתתי לו לבוא לבקר
יותר ושהוא מקווה שניפגש.
אולי. ואולי לא.
ואם אני לא אגור בריו, אני פשוט אדפוק לעמי כדור בראש.