לכל אחד יש ציפור נפש. יש כאלו שכולאים אותה בכלוב, ואוסרים
עליה להוציא ראשה משם, פן יפגעו בה. יש כאלו שמאכילים אותה
היטב עוד בצעירותם, ואז משחררים אותה לחופשי- חזקה ודורסנית.
יש ציפורים שיודעות גבולות וכאלו שמשתוללות...

הציפור שלי הכריחה אותי לשחרר אותה, אחרי שגרמה לי להרגיש ממש
חולה. זה היה בגיל 15, בתיכון. בהתחלה היא השתוללה בשמחה בחדרי
הנפש. אמרתי מה שרציתי, ועשיתי מה שהרגשתי. השמחה שלה היתה
קצרה, כיוון שהופיעו ציידים בשטח הכיתה וירו את חציהם הישר
אליה. מעופה לאט לאט נפגע. מסלולה כבר לא היה חופשי לחלוטין.
העור שלה היה דק ורגיש. בסוף התיכון היא כבר לא שלטה בי..
הציפור היתה פצועה וחבולה.

ואז התחיל הצבא. הצלחתי להסוות לתקופת מה את רגישותה ופצעיה של
הציפור, אבל לבסוף, כמו כרישים המריחים דם קורבנם התנפלו
הציידים הנואשים, בני פלוגתי, על הציפור המפוחדת והפצועה,
שפגיעותיה רק התחילו להתאחות. החיצים הפכו לכדורי רובים ששרקו
מימין ומשמאל לציפור. בהתחלה היא ניסתה להיאבק. ירדה עליהם עם
מקורה, טפחה בהם עם כנפיה. אלא שזה רק הגביר את יצר הרע הפוגע
של הציידים, שמספרם גדל מיום ליום.
פגיעה בכנף השמאלית הפילה את הציפור לרצפה, ואז הציידים עטו
עליה ביתר קלות. הציפור ניסתה לזחול על הרצפה, אבל הם הקיפו
אותה, עד שחשבה לשים קץ להכל.
ואז , בתור ניסיון אחרון, פתחה הציפור וחשפה לפני הציידים את
בטנה הפגיעה. הציידים נרתעו מעט, והציפור לעגה לעצמה ולפצעיה,
וראו איזה פלא. היא התחילה אט אט להתחזק. החיצים ,שבעבר פגעו
בה, חישלו אותה. היא נתנה את עצמה לציידים, ואז לציידים לא היה
אתגר לצוד אותה. שינוי הפאזה היה מוחשי ויעיל ,אבל תיסכל את
הציפור שגופה איבד מגמישותו, והוצף פחדים .

היום הציפור הבריאה מעט, אך ציפור נפשה שלה חולה. היא עדיין
מדדה על הרצפה. גוררת עצמה ממקום למקום. מפחדת להתרומם מפחד
הציידים שכבר אינם יותר.
אמרתי לה -"אל תפחדי לעוף, אבל היא חולה בתוכה וכל פעם שאני
מגיע לאיזור שעלול להיות במקרה איזור צייד, הציפור זועקת מהבטן
לגרון בכאב, מנסה להוציא את מה שהכניסה אז פנימה, והבחילה
מופיעה ,עם אחותה הבכירה ההקאה, ואז אי אפשר כבר לאכול כלום,
והמחסומים בגרון עוצרים תשוקה לא מודעת לשחרר.

אבל  משוכנע אני  שבעתיד, מתוך הרצפה החיוורת, ישתילו לציפור
כנף חדשה, ואז תעוף הציפור ותצייץ, והגרון ישתחרר כמו מסתימה,
ויתן לציפור להגיד את שלה.
"עוף גוזל, חתוך את השמיים", צוויץ, צוויץ, צוויץ תצייץ הציפור
בנינוחות.
והרי מדובר בציפור שלי, שהיא לא סתם ציפור. היא ציפור הפניקס,
קמה מהאפר,מתוך החורבות, גם אם נפלה לשם באכזריות. אי אפשר
להכחיד אותה. היא שורדת הכל. צוויץ.