הערב היה הערב האחרון של החופש הגדול. ניחוח
החופש,העצמאות,ההתעוררות בשעות הצהריים המאחורות כמעט התפוגג
לו. שנת הלימודים עמדה בפתח התרגשות מהולה בי בפחד אחזה בי
שארגנתי בפעם השנייה את התיק. "אתה חושב שנלמד ביום
הראשון?" אחזתי באחת המחברות מהתיק ונופפתי בה לחברי אדם.
"לא יודע מוריה" הוא אמר,"אני עדיין לא מבין מה הטעם בלהשאר
בלילה האחרון של החופש בבית כמו זוג זקנים" המשיך לירות חצים
ושיחק בבובות שהיו מונחות מסודרות על המיטה שלי. "אדם! אבל
דיברנו על זה אנחנו צרכים להתייצב מחר מוקדם בבוקר" אמרתי לו
במבט תקף. "כן,מוריה מה שתגידי. שנה הבאה אני אהיה בצבא בטח
אני אאהרג או משהו." פלט אדם. יכולתי להריח מריבה מתקרבת. לרגע
רחמתי עליו,על שנינו זה החופש האחרון שלנו ואולי באמת לא
מיצינו אותו לגמרי,כל התכנונים של תחילת החופש לגלות,לכבוש
ולטייל נמוגו
במסיבות פרועות על חוף הים או במועדון דחוס בעשרות בני נוער
מזיעים שיכורים וצרחניים. "בסדר" אמרתי אחרי הרהור קצר. "אבל
תבטיח ליש נחזור מוקדם.

נכנסו לתוך המכונית של אבא של אדם. מוכנית חדשה,יקרה ומהודרת.
מכונית כזו שמוציאה את העיניין לכל אחד שמסתכל בה. הבטתי על
אדם בשעה שהוא נהג מוזיקה חרישית ניגנה ברקע. רגע קסום כזה,עוד
אחד מהרגעים שאפשר למסגר ולשים בתוך תמונה. המשכנו לנסוע
חולפים על פני רחובות,אנשים,בתים ומכוניות. נוסעים בקלילות על
הכביש כמעט מרחפים. עצרנו בפתאומיות "הגענו" פלט אדם בקול מהול
בשמחה.
נשארתי באוטו לרגע לא רציתי לצאת,רציתי להמשיך ולנסוע ללא מטרה
רק שנינו,אדם ואני,עם המוזיקה שמתנגנת ברקע. לעבור על פני
אנשים,מכוניות ובתים רק לנסוע. יכולתי לשמוע את המוזיקה
המתנגנת מהמועדון שעצרנו לפתחו. "את באה?" שאל אדם וניצוץ של
עצבים חילחל לתוך דבריו. יצאתי מהמכונית בלית ברירה כמו מישהי
שנגררה למקום שהיא כלל לא רוצה להיות בו. "מסיבת סוף החופש
יאללה בלאגן" צרח הדי.גי בקול צווחני. אדם נעלם,נבלע בין ההמון
עמדתי בכניסה למועדון בחוסר מעשה מביטה על הנערים הרוקדים.

לפתע ראיתי אותו ליד בהר. "אדם!" צעקתי אליו ורצתי לקראתו
גוררת מבטים מזלזלים. "אתה יודע שאסור לך לשתות אתה נוהג בדרך
הביתה". "תערבב לי קצת מזה וקצת מזה נראה לי קוקטיל מדהים יצא"
אמר אדם מתעלם ממני. "אדם!" אמרתי שוב ואחזתי בידו. "מה קרה?
הבאת מה אמא שלך או את חברה שלך" פלט הברמן תוך כדי עירבוב
המשקאות.

הלילה המשיך לחלוף במהירותש עה רדפה שעה. בסביבות 2 וחצי הנייד
צילצל אמא ביקהש שאחזור הביתה. "אדם בוא אנחנו צרכים ללכת"
משכתי אותו כמעט מתחננת. "יש מחר לימודים" בבקשה אדם אמרתי.
"רוצה ללכת" אמר אדם בקול מוזר. "כן" אמרתי בהיסוס. "טוב בואי
נלך" אמר ובקושי הלך מתנדנד. "כמה שתית הערב?" שאלתי אותו מנסה
להדביק את צעדיו. "4 5 או אולי 6 כוסות" אמר אדם "הספקתי
לספור" .

תן לי לנהוג ביקשתי. "אבל מוריה,אין לך בכלל רישיון" אמר מאריך
כל מילה. נכנסו למכונית בהיסוס. אדם נהג אני שתקתי "אל תדברי
מוריה
והכל יהיה בסדר תכף תגיעו הביתה תלכי לישון ומחר תקומי לבית
ספר רק תשתקי". "את יודעת שאני אוהב אותך נכון?" אמר אדם והביט
בי. "אדם הכביש!" צעקתי "אתה משוגע?". "אדם! הכביש! מה אתה
משוגע?" חזר אדם על דבריי בליגלוג פוגע.
"זה הכל מאהבה את יודעת" אמר בשעה שליטף את שערי ונשק לי קלות
על השפתיים. המכונית סטתה מהכביש "אדם!" צעקתי ודחפתי אותו
לכיוון ההגה. "שלא תעז לעשות את זה שוב", "את מה?" שאל אדם
ורכן כלפיי. "אדם" צרחתי פגענו במשהו המכונית עשתה סיבוב
ונעצרה. ישבתי מבוהלת,משותקת והדמעות התחילו לזרום. שיחררתי את
החגורה במטרה לצאת מהאוטו לבדוק מי היה מעורב בתאונה. "מה את
עושה?" שאל אדם וסגר את הדלתות. "את משוגעת? רוצה שישללו לי את
הרשיון? את יודעת מה ההלשכות של זה בכלל תחשבי על  הצבא מוריה
תחשבי על דברים אחרים חחוץ ממך" צעק עליי אדם.
"בטח פגענו בפח זבל או דרסנו חתול" אמר שהוא מתניע את
המכונית.




בוקר. היום הראשון של הלימודים. קרני השמש הרכות ליטפו את פניי
בשעה שקמתי. התארגנתי במהירות לקחתי את התיק והלכתי לכיוון בית
הספר. שמעתי מרחוק את קולו של אדם והגברתי את קצב צעדיי מנסה
להדחיק את מה שארע בלילה הקודם. "אנחנו בסדר נכון מוריה שלי?"
אמר אדם לאחר שהדביק אותי. שתקתי,לא אמרתי מילה. הגענו לשער
הבית ספר ונכנסו לכיתות. "מוריה!" צעקה מירי חברתי וקרבה אליי
מושכת אותי לכיוון המקום ששמרה לי. "תתפלאי אבל דווקא התגעגעתי
לנירה" אמרה מירי משחקת בשערה. "כן נירה היא מחכנת נפלאה אני
כ"כ שמחה שקיבלנו אותה".
"ילדים אני מבקש ממכם לשבת" קול שונה אמר לא הקול המוכר של
נירה אלא של המנהל. "מה הוא עושה פה?" לחשה לי מירי.
"נירה לצערי לא תוכל להגיע היום מיד תכנס אלכם המורה המחליפה"
אמר המנהל.
"אז מתי היא תגיע?" שאל אחד מילדי הכיתה. "נירה מתה ילדים".
ירה במנהל פצצה תדהמה אחזה בכיתה שקט ואפילו בכי חרישי. "הייתה
תאונת דרכים אתמול היא נהרגה ע"י נהג שיכור". הבטתי במהירות
לעבר אדם שהעיניים שלי התמלאו דמעות "רק בפח זבל פגענו" אמרתי
לעצמי והרכנתי את הראש.