בוקר חורפי
נמלים עצבניות מתפתלות בחיפזון בשיירות ארוכות
שמים כחולים, כחול קר כמו בבוסטון
אי יווני לבן ומשגשג
אקוואריום עגול
דג זהב מסתתר מציץ בחשדנות מתוך קונכיה
דייגים על החוף, מניפים רשתות
ים אפרפר בהיר כמראה
על החוף עצי דקל ובהר - תאנה
אנשים בשווקים
העיר מסודרת
רחובות נקיים, רחבים
זוג עסוק בשלו, במיטה, בנשיקה
את שלי, הוא לוחש בערגה
הקדרה על האש
על הגג - הזיתים
פעמוני רוח, צלילי כסף דקים - -
והנה התעורר משהו גם בלב האדמה
התעורר ושיגר פעימה
פעימה אחת,
וחזר לנמנם
זה הספיק.
נד של מים עלה ועלה ועלה
התרומם ונסק לו לגובה אדיר
התמתח יצור המים הושיט יד להחליף מנורה בשמים
אופס, כוויה, מנורה חמה, לא נעים
הוא נשמט בזעף ונשבר על האי,
ומיד שם למטה ירדו למצולות
כל האטלנטים והאטלנטיות
ככה סתם, נשטפו במקרה, בלי משים
עת סגר עליהם מהשמים צונמי מקסים
מה חשבו בשניה שלפני, על הצל המתגלגל, אני רוצה לדעת
היה טעם לברוח?
הספיקו לצרוח?
האם מתו מטביעה, או הרבה קודם, נמעכו ממשקל הצליפה?
והשניה שלפני, עד כמה התארכה?
האם בלע הגל את האי כולו
או נותר מפלט בפסגת הר קרח?
האם נמלט מי מהגורל הקיבוצי?
כן, בוקר חורפי שכזה
מה היה לנו כאן,
פעימה אחת רכה,
שניה ארוכה
דג זהב מבולבל שיצא לחופשי,
וזוג עסוק בשלו במיטה, בנשיקה.
|