תדבר אלי באמנות קרה.
באופן חסר רגשות, נטול מגע. אל תיצור איתי קשר עין. אל תקנה לי
פרחים או שוקולד. תהייה מקורי יותר. אל תדבר אלי כמו לאחותך
הקטנה, אל תנסה להחזיק לי את היד.
אל תיגע בי כשאני בוכה ואל תאמר לי שיהיה בסדר. אל תהייה שם
בשבילי, אל תתקשר כל יום.
אל תלחץ את ידו של אבי ואל תבוא לסבתא שלי לקפה. אני לא רוצה
להתחלק במילקשייק לאור שקיעה על חוף אקזוטי.
אני לא רוצה שום דבר משוער. אני לא מתנשקת באמצע הרחוב ולא
מתחלקת איתך איתך באותה מיטרייה כשברד חותך את פניי.
אני לא רוצה שתעשה איתי אהבה, אני רוצה שתזיין אותי חזק. אל
תישאר לסיגריה, אני מעשנת לבד. אל תשאל אותי איך אני מרגישה
ואל תיקח אותי לארוחה ולסרט.
הסדר עצמו רק מבלבל אותי. אני לא רוצה ללכת על הטיילת, אני לא
רוצה שקי שינה בטבריה.
אז אל תקרא לי בשמות חיבה, אל תחבק אותי עד שכבר אי אפשר לעצור
את הדמעות ואל תקנה לי מתנות, כי אני לא אוהבת לקבל את מה שאי
אפשר להחזיר.