בקצה של רחוב
על ספסל אפרפר
במדינה מבולבלת
יושב ילדון מהורהר
אבא,
פונה הוא לאיש עטוף בעיתון
אתה יודע
שמחר זה נגמר
מחר, הגן שלי נסגר....
מחר
היא כבר לא תחכה לי
מאחורי דלת העץ
ותיתן לי חיבוק ונישוק
וכדור מנצנץ
וכבר לא יהיה פנקייק
ושיר וסיפור
וטיול בפרדס, מגלשה
ועוגות של שבת בתנור
אבא תגיד
זה בסדר לאהוב גננות
כמעט כמו שאוהבים הורים
נכון
שאתם לא כועסים ?
השליך המבוגר
את הנייר הנדוש
שפשף את עיניו
והרים את הראש
הביט בילדון ואמר...
שגננות
הן בעצם פיות
שלפעמים נעלמות
אבל תמיד,
תמיד חוזרות....
וכל לילה
כאשר הירח יבצבץ
הפיה גננת
תפתח בשבילו
את דלת העץ.
מוקדש לריקי מגבריאל ואדריאן |
