פעם, אהבתי לאכול.
נגיעה קלה בלשון
התפשטה למקומות
שבמקור היו שמורים לאהבה.
אך היום, האכילה היא הערת שוליים
בספר ללא מילים
שמוטיבו - חייה למען הקיום
ולא למען החיים.
וחוש הטעם, אדיש, עייף
מזכיר לי חלודה, שלא משקפת את פאר נעורייה.

פעם, אהבתי לאכול.
כל תבלין פרט בטעמו על מיתרי חושי
והמוסיקה גברה על כל צער ויגון.
אך היום, האכילה היא כלי שחמט
במשחק ללא מנצחים נגד השעמום.
חוש הטעם שבע, מפוטם
עבד ישן של הרגל, שמזמן פשט את רגלו.

פעם, אהבתי לאכול.
אפילו יונקים בני מיני
היום אני רעב, חסר תשוקה
מעביר את הזמן בקניבליזם רוחני.