נשמתי עייפה, זועקת לשמיים
מתביישת בעצמה
מפוחדת מדמותה
כל זה באשמת הכנות
האצילה, המתנשאת, המגוכחת
השמה לצחוק וללעג את כל מאמיניה.

ונשמתי מושפלת וחבוטה
במאמצים אחרונים להשאר בתודעה
להשאר שפויה
היא שולחת את זרעותיה לכל עבר
על מנת לתפוס חבל הצלה
שכנראה יתברר בסוף כחבל תלייה.

והכנות
או שעלתה בגורל
או שהיא בכבודה ובעצמה ראש לשועלים
ואיני יודע אם היא גוררת אותי לתחתית
או שמה שם היא מצאה אותי
עטפה אותי
שיכרה אותי
עד לשמחה
עד לאימה
עד לגילוי הפחד הכי גדול שלי -
גילוי עצמי.