[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







כי ככה
/
יום מחורבן

"קשה, קשה לעשות את העבודה הזאת, יום אחרי יום אחרי יום !" רטן
לעצמו יהוחנן והתיישב על ענן. הוא החל מגרד בכנפיו בקדחנות-
פולה משם כינים, אחר כך לקח את הטבעת המוזהבת מעל ראשו- ירק
עליה מספר פעמים ואז שפשף במטלית עד שחזר אליה הברק האופייני.

"כל כך קשה, למה לעזאזל בחרתי בג'וב הזה ?" הוא המשיך לדבר אל
עצמו, "הייתי יכול להיות ג'ובניק- פקיד בכניסה לגן עדן או סתם
טבח של אלוהים- לעשות שבוע שבוע..."
הוא בחן בעיניו הכחולות הגדולות את העולם שנגלה מתחתיו-
מכוניות בכבישים, בנינים ובעיקר אנשים- הרבה אנשים, המון
אנשים. "לפעמים אני תוהה למה אני משרת אותם? למה אני חייב
להיות ערכי? למה? כי ככה !" ענה לעצמו מייד "אתה יודע שזה מה
שאתה אוהב לעשות ולא הייתה מחזיק מעמד באף תפקיד אחר !".
פתאום הבחין בלהקת ברווזים עוברת מתחתיו, הוא הוציא את דף
הוראות הבטיחות בברקים מפק"ל הכיסים- עשה ממנו מטוס והעיף לעבר
הברווז המוביל, המטוס פגע בו והפחיד אותו, הוא שינה כיוון
במהירות, פוגע בברווז אחר ושניהם נפלו למטה במהירות. זה די
הצחיק את יהוחנן שהיה מאד מרוצה מהמחזה.
לפתע החל הביפר לצפצף, "אין שניה אחת שקט" רטן לעצמו והחל קורא
את ההודעה. אחר כך קם, מתח את כנפיו הגדולות והחל לעוף מעלה.
לבסוף לאחר שלושה רקיעים הוא הגיע למחוז חפצו ונכנס לביתן קטן
עם שלט ישן וחולד בכניסה- "חמ"ל" שם הוא קיבל דף כתוב בכתב
צפוף עם פרטי המשימה מהסמב"צית, קרא ויצא לדרכו.

לברקוביץ' זה היה עוד יום מחורבן- הוא קם עם הרגשה מחורבנת,
חרבן, אכל ארוחת בוקר מחורבנת, קרא עיתון עם כתבות מחורבנות
ויצא לעבודה המחורבנת שלו- "יום די מחורבן" חשב לעצמו- מן הסתם
הוא צדק.
כשהיה תקוע בפקק הוא הרהר בחיים שתמיד רצה, הוא הביט סביבו
וידע שאלה לא החיים האלה, בודאות ! משהו פה לא בסדר, אלה לא
היו אמורים להיות החיים שלו הוא הרגיש בכל אחד מאברי גופו.
"איפה טעיתי? איך הגעתי לכאן?איך הגעתי לכזה מצב מעורר
רחמים...", ברדיו החל להתנגן שיר "לא בכל הדרכים שרציתי ללכת
הלכתי, בדרכים שהלכתי..." הוא סגר את הרדיו בעצבנות- השיר ממש
לא התאים למצב הרוח שלו והוא החל להרגיש דחף בלתי מוסבר להוריד
פטיש גדול וכבד על ראשו של הזמר.
זאת לא הייתה הרגשה חדשה, פעמים רבות הרגיש צורך עז להוריד
דברים כבדים על אנשים שעצבנו אותו- הוא היה יושב ומדמיין איך
נופל פיל על הנהגת המעצבנת שנוסעת לאט במסלול השמאלי, איך
המכונית שלה נמחצת תחת משקל הפיל והראש שלה קופץ החוצה מהלחץ.
הרעיונות הללו מאד שעשעו אותו והוא היה משחק בהם במוחו לעיתים
קרובות.
לבסוף הגיע לעבודה, התיישב ליד שולחנו, הדליק את המחשב, התחבר
לאינטרנט והחל לצפות בתמונות של נשים ערומות בהריון שגברים עם
זין ענק מזיינים אותם- המחשבה על זה שהתינוק נדפק עוד לפני
שהגיע לעולם הממה אותו והתאימה בצורה מושלמת לתיאוריה שלו על
החיים. זה היה עוד יום שגרתי.
אחרי ארוחת צהרים הייתה ישיבת צוות. הוא ישב, מתעלם לחלוטין
מכל מה שקורה סביבו וצייר לו את כל חברי פרפר נחמד באורגיה
פרועה- במיוחד אהב את הסקיצה של אוזה ערומה וחוץ מזה מאז
ומעולם חשב שהשפם של דודו מזכיר שפם של כוכב פורנו.
בשלב מסוים החליט שהגיע הזמן להראות קצת נוכחות, הוא הרים את
הראש והחל להתערב בשיחה שלא היה לו מושג על מה היא בכלל- הוא
הסביר שארנון צודק אבל קשה לו להתבטא ושלילי בכלל לא מבינה על
מה היא מדברת והיא צריכה להתרכז יותר ולהקשיב לשיחה לפני שהיא
מדברת. הוא סיים את דבריו והביט בבוס שלו- באותה שניה נפלה
כספת גדולה והתיזה את המוח שלו לכל הכיוונים- הוא מאד נהנה
מהתמונה הזאת וחזר לציורים שלו.
אחה"צ חזר הביתה, הכין לעצמו כוס קפה והתיישב מול הטלוויזיה.
"עוד יום מחורבן" חשב לעצמו... ושוב הוא צדק!
בעודו בוהה במסך הוא התחיל להרגיש כאילו מישהו מסתכל עליו, הוא
הביט לעבר המטבח והתפלא לראות שם בחור תמיר עם שיער בלונדיני
אסוף לקוקו, עיניים כחולות גדולות וזקן בן יומו וכמובן- הדבר
שהכי הפליא אותו  היו הכנפיים והטבעת המוזהבת מעל הראש שלו.
ברקוביץ' היה בטוח שהוא הוזה ולכן החליט שעכשיו תעבור רכבת
ותדרוס את הבחור התמהוני שהופיע במטבח- להפתעתו זה לא קרה.
"אתה לא מדמיין" אמר יהוחנן והתקדם לעבר ברקוביץ' "ואני לא
אוהב שדורסות אותי רכבות!" הוסיף.
ברקוביץ' החליט שעכשיו הוא השתגע סופית, הוא ידע שהוא לא בחור
יציב אבל הוא לא ציפה שזה באמת יקרה לו- הרעיון מאד מצא חן
בעיניו ולכן החליט לזרום עם זה ולדבר אל המלאך המוזר. "נעים
מאד, אני נתן ברקוביץ', אבל כולם קוראים לי ברקוביץ', אז גם
אתה יכול" אמר בבטחה. "אני יודע הכל עליך ברקוביץ'" ענה לו
יהוחנן, "נעים מאד לפגוש אותך, אני יהוחנן."
"כולם תמיד אמרו לי שאני מוזר אבל אף פעם לא חשבתי שבאמת
אשתגע" הוסיף ברקוביץ' בהתלהבות. המלאך צחק "אתה לא משוגע, אני
באמת קיים!". "כן, בטח" ענה ברקוביץ' בציניות, "ולי היה רומן
סודי עם קלאודיה שיפר!", "באמת! שמעתי שהיא אוהבת לעשות את זה
בדוגי סטייל?",  "שמעת נכון! בשביל מה אתה פה?" שאל.
"אני פה כי אתה לא מאושר, באתי לעשות אותך מאושר" ענה לו.
ברקוביץ' התפוצץ מצחוק, "איזה כיף לי! אתה תעשה אותי מאושר!"
אמר בקול מלגלג
"תמיד חשבתי שהתשובה לאושר נמצאת באלכוהול ובסמים, לא בתמהוני
עם כנפים... אבל כנראה, כמו הרבה מקרים אחרים בחיי, גם הפעם
טעיתי", " טעית חלקית" השיב לו המלאך.
"מעולה- עכשיו אני רוצה שתעשה אותי מאושר, אבל לא מאושר רגעית,
אני רוצה עושר גדול, כזה שיאפוף אותי לנצח..." זרק ברקוביץ
בזלזול, מנדנד את ראשו מצד לצד, מביט במלאך במבט של חוסר אמונה
וסרקזם עמוק.
"אין בעיה, בשביל זה אני פה" השיב לו יהוחנן. הוא שלף אקדח
מכיסו וירה למוות בברקוביץ'.
"יותר מאושר מזה לא תהיה, חבר." אמר לגופה שותתת הדם. אח"כ הלך
למטבח, פתח לעצמו פחית בירה והספיק להתעופף לפני שהגיע המשטרה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
במקל, בסרגל, מה
שבא ליד


-אילנית ירוקה
היפואקטיבית
בציטוט משיר
סאדו-מאזו נשכח


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/9/02 3:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
כי ככה

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה