|
אנשים עשויים משברי געגוע
לכן הם מדוכדכים כשמגיע הסתיו
ומשתכרים עד אבדן זכרון בבתי מרזח מהוהים
מחכים לבוא הבוקר שיציל אותם מעצמם
אנשים נושאים עמם את תוכחת האנושות
מיתמרת כחטוטרת מעל גבם הפריך
מספרת להם מה מותר ומה אסור ואיך להתנהג בכל רגע נתון
מאיימת לרסק אותם אל תהום הנשייה בכל עת שימעדו
אנשים מפחדים מבדידות מתמשכת
כזו שתשאיר אותם לבד עם מחשבותיהם
ותכריח אותם להתמודד עם העולם כמות שהוא
מבלי רחמי המסך הורוד שבנו לעצמם ביגיעת כפיהם
אנשים עשויים משברי געגוע
ולכן הלילות ארוכים הם וחשוכים
ולפעמים האדם ישקע עמוקות בעבר שנגמר
ויקמל כמו פרח שאיבד עלי כותרתו |
|
|
ואז המלצרית
אמרה "ומה עם
הטיפ" ואני
חייכתי אלייה
ושאלתי אותה
בתמימות מעושה
"רוצה טיפ?"
האחרונה חייכה
ל'כן' והשארתי
לה טיפ "בפעם
הבאה תגישי את
הסלט על בגט ולא
על החברה שלי!"
אחד ברגע
פוסט-נוירוטי... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.