כשתלכי, קחי עמך את ליבי, שכן איתי ירגיש יתום.
שתיקתך משלימה את דמעתי- היראה מפני הבאות, החשש מהנורא מכל.
שמרי על עצמך, אהובתי.
ידיי רועדות מתשוקה מאופקת, עיניי נעצמות בחוזקה עת דמותך
מצטיירת על עיניי ברורה כצילום.
אל תתני לחיות לנגוס בבשרך הרך המתוק, לחתוך בעורך הלבן החלק
פסים קרעים אדומים.
אל תרשי לגנבים לקחת את ליבך, אל תתני לאוכלי הנבלות להדביק בך
את סרחון הגוויות שבהם.

את זכה כל כך, טהורה לי.
עינייך מביטות בי באמון ללא גבולות, פיך מזמין לי נשיקה ללא
שום רמז. עורך כה רך וחם, חיבוק עז מותיר אותי חסרת נשימה...

מה אעשה בלעדייך, חיי?
איך אשרוד ללא תמיכתך בים הזוועה הזה???
אני שלך, אהובתי, רק שלך.

אחכה לשובך למען אוכל לנשום כרגיל,
אצלול עמוק עמוק ואשמור את עצמי מתחת לפני המים- שם הרעל מתפשט
הכי מהר.
אגן על עצמי בשבילך- אשמור עלי שלמה לשובך.

כך תחזרי, עורך שזוף וסמוק רוח, שערך מתנפנף בתלתלים פרועים.
נמשים חדשים יעטרו את שפתייך ואני אמתין לשובך- שרויה בצל,
חוששת מהאור.
שלך הנני, רק שלך.

האם תדעי כל רגע את עומק כאבי על הקילומטרים המפרידים ביננו?
האם תכירי בחשיבות מילותיי עת אלחש לך בשובך "חיכיתי כל כך,
אהובתי."

כסהרורית אהלך ברחוב, עיניי מעורפלות מחזיונות דמותך, אפי
מרחרח סביב לקלוט שמץ מריחך הנתפש בחולצתי, בסדין שעל מיטתי,
בשפתיי.

אמתין לך, Me amor'e, ככל שאוכל.
ואז, אצא אחרייך. למדבר אלך, אחפש פיסות בד משמלתך על קוצים
ואבנים בדרכי. אדמיין את הרוח זועקת קולך, קול מתוק ועשיר
הקורא לי לבוא...
בחטא הנסתר, ארגל אחרייך בגבעות מסולעות.
בשעות הערב, עת הרוח טופחת על פנייך אי שם בים המוות הזה, אטפס
על סלע בפסגת המדבר ואנשום את ריחך הנישא אלי בכוח אמונה.
אעמוד ברום, אפרוס ידיי, ועצום עיניי ואקרא לך.
בעדינות, בשקט, באהבה אינסופית.
אלחש את שמך בשפתיים מבוקעות מיובש, מצפות לך להרטיבן,
אקרא לך בייאוש עמוק בלב דואב מזיכרון מגעך- לב המחכה לך
שתשובי לחיבוק אחד אחרון, מתמשך, תמידי.



תבואי אלי כשד, מתגנבת באור בצבעים וריחות, בליל חדש ומעורב
שיגרום לסחרור במוחי המעורפל מזיכרונך.
תתפתלי אלי- לתוך זרועותיי- במאבק עצמי בלתי מורגש- לחיבוק עז
מפוקק עצמות.

אדמיין אותך בשמלה מתנופפת- רוקדת בלב מדבר, משוחררת, רק את
והירח-
מחול אהבה אישי, אליו אציץ אני ממסתורי ליבי המנוון.

אור הירח החיוור ירצד על שפתייך ועל עינייך המבהיקות מטירוף.

את אהובתי, שדת יער שלי, מטורפת יפיפייה שכמותך-
לידך אני מרגישה מקבצת נדבות אהבה...

אני אמתין לך, אהובתי,
ואז אצא אחרייך.


                        11.3.01