"אתם לא כאלה מיוחדים . אתם לא , כשאתם כותבים אתם בטח שומעים
את זה בקול של כוסית ומדמיינים את זה בvoice over  על רקע של
סצינה מבאי וואטץ . זה לא יגיע לביי וואטץ כן, עד כדי כך אתם
חרא אתם אפילו לא כותבים מספיק טוב בשביל ביי וואטץ יא חתיכות
חרא פטתיות מקסימום שתגיעו אליו זה לעמוד על איזושהיא במה סביר
להניח שתצטרכו גם להתפשט בשביל לעשות משהו שהוא "מעבר להקראה"
ואתם יודעים מה ? your mama!  And your mama mama's
יאללה לכו לקרוא אתגר קרת ולהתעצבן על איך הוא חשב על זה
לפניכם .. חארות..."  תמי רק מתחממת , מתלהבת מזה שהיא יודעת
להקליד מהר יותר מזה שהיא הולכת איתו מלחמח ירידות דרך תגובה
על איזו יצירה על סמים.  תמי היא הEMENEM של הבמה , היא יודעת
, היא יודעת שזה היה לגמריי ריק בלעדיה ,היא יודעת שעכשיו
שכולם הצטרפו והגנו על האמא של מי שהיא ירדה עליו יש לבעלת
היצירה"  17  ":  DARK SWEET ANGLE   הרבה סיבות לשמוח כי היא
רואה 40 תגובות בעריכה של הדף יוצר שלה  ואולי אפילו יום אחד
היא תגיע איתם לטבלה הראשית תמי לא הייתה ככה בעבר , היא אף
פעם לא נכנסה לאנטרנט רק בלילות רק אחרי הנסיעות הארוכות שבהם
בוההים בחלון בכלום , בגדר אפורה של צדי כביש , , בלילות היא
נזכרת שהיא טורפת ושהיא אוהבת לכתוב . זאת כבר התגובה ה 783
שלה והיא לא מתכוונת להפסיק זה הדף יוצר ה חמישי שלה והיא
הולכת להמשיך לייצר אותם , המקום הנפלא הזה ,בו בני נוער כמו
כלבים מכריזים על טרטוריות  "לי יותר כואב" "לא לי יותר כואב!"
לא לי הכי כואב !!!"  הם משתינים על כל המסך . היא מעשנת
סיגריה של אחרי אחרי שהיא קראה יצירה באמת טובה ואז היא מתפרקת
, פעם ראשונה שהיא הודתה שהיצירה יפה והיא מעריצה כמו ילדה
קטנה שאוספת מדבקות של "חתיכות ומכוניות " למחרת היא צילמה
לבית ספר מישהו שיורד לו דם מלאכותי  , חודש אחר כך היא בוהה
במסך רואה את הגיבור מהסרט שלה בסצינת הסיום מזיל דם , המסך
נהיה שחור .  היא מחייכת רואה אמת ורצה לחפש שקרים רצה למחשב
החדר חשוך והמקלדת מזילה דם "אתם לא כאלה מיוחדים  אתם באמת לא
.

האמת שגם לה יש. גם לה יש תמונות על השידה שלה בתחפושת של
דובון איכפת לי מרוחה בגלידה ועם חיוך שלא יורד לא היא לא תמיד
הייתה כזאת פסיכופטית , אוקי סליחה היא לא כזאת פסיכופטית ,
שחושבים פסיכופטית נזכרים באיזה קטע מגניב מהסרטים אולי אפילו
אשתו של מייקל ממלרוז פלייס , סקסית כזאת .. לא .גם היא יודעת,
גם היא יודעת שהיא לא כזאת מיוחדת . היא לא כזאת מ י ו ח ד ת .
אבל "מיוחדת" זאת המילה שהמורה השתמשה  בה בשביל להגדיר את תמי
ואת הציורים המוזרים שלה הילדים האחרים קראו לה "תמי הטיפשה"
(לא ממש מתוחכמים בגיל הזה)  ובחטיבה ובתיכון זה כבר היה תמי
הפריקית או תמי המזרון או שיותר גרוע  הם לא קראו לה בכלל .
כשתמי קיבלה את המחשב היה ברור שהיא תשתלט על הכול נורא מהר
תמיד אמרו שיש לה הרבה אנטליגנציה  והיא ישבה וחיפשה ב"וואלה"
כמו כל העצלנים ב"מהיר"  מקום שבו היא תוכל לספר . והיא מצאה
והיא סיפרה , אוי כמה שהיא סיפרה זה היה רק היא ואתגר קרת
בתחרות למי יש יותר תגובות "אהבתי " נחמד" "בואי גם לדף יוצר
שלי "   היא הייתה מאושרת אבל בשלב מסוים זה נכחד. "למה בכל
הסיפורים שלך הגיבורה מתאבדת ?" שאל איזה ינשוף "נמאס לי
מסיפורי התאבדויות למה תמיד חייבים לברוח לפרובוקציות?" שאל
איזה אחד שבטח תקוע במשקוף עם האף איך הם יכולים להיות כל כך
עיוורים ? כל -כך אכזריים... איך? היא רק מנסה לספר להם , הם
אמורים להבין הם הרי כמוה ..
"כל כך נמאס לי מסופים נדושים כאלה . למה הגיבורה לא יכולה
פשוט להתמודד עם עצמה למה היא חייבת למות ? עוד סיפור טינג'רי
מטומטם " המסך הבהב לה בכתום , עם התגובה הזאת  
היא ראתה כתום בעיניים ומאז כתום בשבילה זה כמו אדום לשור .אז
היא נכנסה לפורום ו"לך תזדיין!" ו - "סתמי יא פרה מטומטמת"
ובבית היא בוכה במכנסי בוקסר וגופיה של אבא על הכיסא מול המחשב
.

אתם לא כאלה מיוחדים אתם לא . אתם חיים  בעולם של מראות .
הסיפור הזה נדוש לכם והוא יהיה נדוש יותר עם הזמן . אנשים
מתפוצצים מולכם וגם הם הולכים ונהיים נדושים , נדושים כמו
מיליוני מובטלים ,כמו סרט של בנות שכבר שכחתם מה זה, כמו
בניינים נופלים ורוסים . אתם מצחיקים את עצמכם ליד חברים שלכם
שמצחיקים את עצמם וככה אתם צוחקים ביחד. בצבא אתם רק קולטים
כמה כלום אתם ואז אתם בוכים כי מתגעגעים לאפס כי מתגעגעים
להיות חצי מתים . יא חארות יא הומואים של איגו  לכו להזדיין  
.  א ת ם   ל א   כ א ל ה   מ י ו ח ד י ם  

תמי כתבה את כל זה ואז דפקה לעצמה כדור בראש