כבר אחרי הטיפה הקשה
כבר אחרי שהפקודה נשלחה
חייל, לא חייל- אדם
עם אהבה ותקווה- אדם
שלא יחזור לחיי שלווה
הצו ניתן, הפצצה נפלה
פצצת זמן שסופרת את השניות המעטות
השניות המעטות לדרך, דרך הסוף.
כל עוד בלבב בלי תקווה
מדינה שלמה עם עינים נעוצות שנאה,
מלחמת אחים, מלחמת אזרחים
השמיים אפורים, אפילו האלים בוכים
ומי יכריח אותי להאמין במלחמה?
ומי יכריח אותי למות על המדינה
בוכה על קברים, על פרחים שנובלים
ואיך גן של שושנים הפך שחור מלא זרדים
ואיך קרני אור של שמחה ואושר נקטעו ונקטפו
ומי פה ישיר לנו שיר- ראש הממשלה
ומי פה יגיד כמה שהוא אמר ובעצם טעה?
ולילד ששאל למה אנו ככה!
אבל למה באמת פרחים מוגנים אסור וחיילים מותר?

שלום, שלום, חבל שלא הגעת
חבל שכבר שכחת
למה?