"אורן אתה פשוט מגעיל, ילד קטן ומפגר, זה מה שאתה!"
הסתובבתי לאחור וראיתי אותה, היא עמדה וצעקה עליו.
הרגשתי מעט רע עם העובדה שאני מאזין למריבה שלהם או ליתר דיוק
לצעקות שלה עליו.
שלה, כן עוד אחת מהמין המוזר הזה, יש להן רגשות מוזרים ודרישות
משונות, אף פעם לא הבנתי אותן. " אורן אתה פשוט חסר
אחריות..."
הפעם הרכבתי בזריזות את משקפי השמש שלי על מנת שלא תרגיש,
הזונה, שאני פוזל לעבר הטרף שלה. הוא ישב מבויש ראשו בין כפיו
ונראה כי רק הן מחזיקות את ראשו מליפול ולהתנפץ על הריצפה.
הבטתי עליה, אין ספק שהבורא ברך אותה בגוף יפה ובזוג שדיים
זקורים להפליא. היא עמדה והוא ישב,הנמושה, בושה צמין הגברי
חשבתי לעצמי.
עוד אני מהרהר לי גברה המוזיקה בתחנה המרכזית, והבהמה ניצלה
זאת להגביר קולה עליו: "אורן אתה פשוט חסר אחריותעד ארבע וחצי
לפנות בוקר חיכיתי לך , למה לא התקשרת? למה?תגיד לי למה?"
משום מה הרגשתי הזדהות עם היצור המושפלוהסחוט,רציתי לקום
ולצעוק ששכחתי,שפשוט השתכרתי ולא היה בזין שלי להתקשר אליך
ולא היו לי אסימונים ושהיה לי קר ושסתם רציתי להיות לבד.
רציתילקום ולהוריד לבהמה סטירהשתדע מאיפה משתין הדג ו...אבל
כמו כולם המשכתי לשבת. גם הוא עדיין ישב. היא בטח מרגישה כ"כ
חזקה עכשיו, חשבתי לעצמי,הרגשתי צורך עז לקום ולשבתליד היצור
המושפל, לחבק אותו ולהגיד לו שאני מבין אותו...ולשדל אותו אולי
בכל זאת לקום ולהכות
אותה. עדין המשכתי לשבת.
כאילו במכוון הם ישבו ספסל מאחורי ושתקו כל הדרך עד עפולה.
בהפסקה בעפולה,לאחר שירדו לקנות פחיות שתיה ועמדו ליד דלת
הכניסה לאוטובוס, נראה שיקירנו קיבל אומץ הוא התקרב ו... וחיבק
אותה.
הרגשתי בחילה עצומה, רציתי להוציא הכל על החיילת שישבה לידי.
הוא חיבק אותה והיא היססה לשניה, זהו חשבתי, היא מהססת, עכשיו
הוא בטוח יהדוף אותה בעצמה אל מעקה הבטיחות ויבעט בה עד שתתנצל
על שהעזה להרים עליו את קולה, אך הנמושה המשיך לחבקה.
וכאילו כדי להוסיף על הגועל הוא נישקה על צווארה, היא נשברה
וקפצה עליו בנשיקות רטובות. הוא עמד בגבו אלי ויכולתי לראות
איך היא דחפה את ידה אל תוך חולצתו. הם התחבקו דקות ארוכות.
זהו? חשבתי לי, כך זה נגמר? אולי היה שווה להיות מושפל כך עד
עפולה? ולזכות בגוף הנפלא ובשדיים הזקורים שיצר הבורא?
הם עדין התחבקו, הוא הסתובב אלי, חייך וקרץ, הבנתי שכן,רק אם
זה עד עפולה!.