כששעמום חיי הפך למציאות קיומית ושחלומות ילדותי התנפצו אל מול
שוק העבודה הקורס והאהבה שהפכה לשגרה, החלטתי להכניס לחיי את
מכונת הפלא שתשגר אותי למחוזות אחרים - המחשב...ואיתו החיבור
לאינטרטנט הבינלאומי...
בשיטוטי האינסופיים הגעתי לאתר האולטימטיבי למי שטרם סגר את כל
חשבונות ילדותו ... האתר "חבר'ה". המקום האולטימטיבי לילד
שקיים בכל אחד מאיתנו, המחוז בו כולנו נשארים צעירים, יפים
ותמימים לנצח.
עברתי על כל השמות שנראים כל כך מוכרים וכל כך לא, עד שנתקלתי
בשמו של גיבור ילדותי, הנער ששבר את ליבי, הדמות הראשית
בחלומותיי, אהבתי הנכזבת, האיש שכל פעם שאני שומעת את השיר
"רוני" מרטיט את ליבי, ומעלה בי זכרונות שרובם חלומות המה -
רוני.
מיד אני רושמת את המילים הכל כך מזמינות ועם זאת כל כך בנאליות
שלא ירגיש בהתלהבותי ליצור מגע עם מי שכל כך לא היה מושג
מבחינתי - "זו אנג'ל, קול קורא מן העבר...מה שלומך בימים
אלה..." וכו'....וכו'....סתם הזמנה לשיחות חולין מחודשות לאחר
תקופה של 12 שנה. בליבי לא חשבתי כלל שמושא הערצתי יחזיר לי
תשובה...
אבל, לא רק שרוני היקר נענה להזמנתי והגיב בשיחות על אה ודא
ובעצם על כלום, אלא שהשיחות בינינו נהפכו לעמוקות
ויומיומיות...
דיברנו על גירושיו (כן מסתבר שזו שבגינה לא נענה רוני לחיזוריי
בילדותנו, הפכה לאישתו, וזמן לא רב לאחר מכן לגרושתו) ועל
אהבה, ועל בן זוגי מזה 4 שנים וכוונותינו להתחתן, ועל רוחניות,
אושר, ניסים, אלוהים, חברים, משפחה ובקיצור....על החיים של
עכשיו, והחיים שאחרי זה. בשיחותינו, כל המחיצות הוסרו ואפשר
היה לדבר על הכל. אפילו סיפרתי לו על אהבתי אליו בצעירותינו
(לא פיתחנו את העניין הזה, וטוב שכך).
כך, רוני הפך לידידי הטוב ביותר. ולעיתים, שאחד מאיתנו לא היה
און-ליין, הרגשתי אני בחסרונו של רוני והרגשתי שהוא הרגיש
בחסרוני.
לאחר כחצי שנה של התכתבות וידידות שבנינו מהיסוד במילים, התחיל
רוני לדבר איתי על פגישה. זה התחיל ב"רוצה שאני אעשה לך רייקי"
וזה המשיך ב"יאללה בואי נפגש על איזה קפה"...וכו'...
פחדתי, לא רציתי להרוס את הבואה הוירטואלית שיצרנו, לא רציתי
שהוא יראה שהשמנתי ושהזדקנתי...פחדתי שהוא יתאכזב, פחדתי שאני
אתאכזב...שהבועה תתפוצץ לנו בפנים.
אחרי סירובים רבים ולאחר שהוגדרתי במילותיו של רוני כ"פחדנית",
"צ'יקן" וכו', החלטתי להפגש. כנראה שהסקרנות והרגש גברו על קול
ההיגיון, ומצאתי את עצמי ממתינה בבית קפה בשנקין...לפגישה עם
העבר.
ואז, אז הוא הגיע, קצת מבוגר יותר, קצת מרופד יותר, אבל רוני
עם אותן עיניים ואותו חיוך....
היה מוזר, באמת.......מילים לא יכולות לתאר את המחשבות,
הרגשות, וההרגשות שחוויתי בפגישה הזו. כמו המילים הכתובות, כך
גם המדוברות, נחקקו במוחי...לא היתה זאת שיחת חולין, של שני
חברים שלא נפגשו כבר למעלה מעשור ומרפרפים עתה על פני קורות
אותן שנים, אלא היתה זו שיחה עמוקה על אהבה, שפיות ואיבודה,
אלוהים, חלומות, הסיבה לקיומינו בעולם הזה, מה קורה בעולם הבא,
הילות, רגשות, אכזבות ..........
אחרי, כ- 3 שעות, רוני הציע שנלך לשבת אצלו (הוא גר בקרבת
מקום) והסכמתי...וכך, בלינו עוד מספר שעות...בשיחה מטורפת
ודינאמית, אפופת עשן...
לאחר מכן....הלכתי, היה ברור לי שזו רק ההתחלה...כבר שהייתי
באוטובוס ממנו חזרה הביתה לחברי היקר המחכה נזכרתי ששכחתי אצלו
את התמונות שהוצאתי מפיתוח בסמוך לפגישתנו. התקשרתי, הוא צחק,
וידענו...אני אצטרך לחזור פעם נוספת...
יום למחרת הוא כתב לי שהוא מאד נהנה, ואחרי העבודה הלכתי אליו
שוב לקחת את התמונות...
בדיוק בא אליו חבר, ישבתי איתם קצת והלכתי...לא היה שום דבר
מיוחד בנוכחות שלי שם, כאילו הגורם השלישי שהיה בחדר הפריע
לזרימת האנרגיות בנינו...משהו שם נפגע.
עברו יום ויומיים, ורוני לא כתב לי דבר...גם אני לא
כתבתי...הרגשתי שהוא התאכזב...פחדיי חזרו לשכון בי ואני העדפתי
להתנתק...
שלושה ימים אחר כך, הוא כתב לי "זהו נפגשנו...אז את לא מתקשרת,
לא כותבת...מתנתקת..."וכו'..
ואז, חברי היקר נסע, החלטתי שאני מתקשרת ...
צלצול ראשון לא נענה...פעם שניה, רוני ענה לי ואמר שיגיע לאזור
עוד מעט וכן, שהוא רוצה להפגש ושירים אלי טלפון שיגיע.
לא יצאתי מהבית, חיכית ליד הטלפון בצפיה ....
אחרי למעלה מ- 4 שעות ... של המתנה....החלטתי להתקשר. רוני אמר
לי שהוא עוד לא הגיע הביתה ושהוא אצל חברים ושהיו לו סרטים
וכו'...
אבל כבר לא שמעתי...
במוחי התפוגג הרגש ונעלמו החלומות ...וקול אחד ..קול ההגיון
נשמע בתוכי בקול רועם..."זה אותו רוני, אותו אחד שלא הבחין
בקיומך אז, והוא אינו מבחין בך גם כיום...כל השיחות על רגשות
אינן שוות דבר מבלי שמרגישים...והוא לא הרגיש את הלהיטות שלך,
את הרצון שלך, את הכמיהה שלך .....הוא לא הרגיש, לא מרגיש ולא
ירגיש...."
אז, כן, הבועה התפוצצה ....לפעמים וירטואלי הוא רק
וירטואלי.....
ולפעמים כוחן של מילים יפה יותר וחזק יותר על הכתב...
אבל, עדיין מסקרן אותי האם הוא יכתוב לי מחר...או, אפילו
היום.........