למה זה לוקח כל כך הרבה זמן, עד שהלב נשבר?
למה החיים לאט לאט נמוגים, ושום דבר לא נשאר?
למה הפגיעה כה הרסנית וחסרת פניות?
ואיך אני מעכשיו אמורה להמשיך ולחיות?
איך אפשר לאסוף את עצמי, להדביק מחדש את הלב?
איך אוכל להתחיל מחדש כשנפשי מתענה מכאב?
איך אדע מה נכון ומה לא, עכשיו כשאינך כבר כאן?
לא אדע לאן לפנות, ולא אמצע מחבוא ומפתן.
רק חושך וקור מצפים לי כעט
חיים אומללים וקשים
ומי צריך את אותם החיים?
אם כל דבר שקורה, כה כואב ומוזר...
נמאס לי לחיות בחשד, ולמצוא את עצמי באי שם...
אני לא מחפשת אחראי, לא תולה בו אשם,
מנסה רק למצוא לי מקלט, להרגיש את הרגש החם,
שייביא לי סוף סוף נחמה, שיירגיע אותי וייחליף ברגש החם את
הרגש הקר.
שייצית את ליבי מחדש, שייחטוף את נפשי בדממה
רק שלא אהיה יותר בודדה, רק לא כאן, לא לבד, לא עכשיו...
לא אוכל לעמוד בפיתוי,
לא אוכל להשקיט את נפשי,
אין לי כוח יותר לוותר,
לוותר על עצמי, בשבילך, בשבילי... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.