נכנסתי לאוטו והתחלתי לנהוג. רציתי כבר להגיע הביתה, אחרי יום
כל כך ארוך וקשה של עבודה מי לא רוצה להגיע הביתה?
שמתי מוזיקה, והתחלתי לשיר איתה. היה לי מצב רוח די טוב. פשוט
רציתי להגיע הביתה, לעשות מקלחת מהירה וללכת לישון. הגעתי
לרחוב שליד הבית שלי. הוא היה מאוד חשוך וריק כי זאת היתה שעה
די מאוחרת. ואז היה שם בחור קטן. קטן ושחור. לא ראיתי אותו,
בגלל שהוא היה כל כך קטן וכהה. הוא רצה לחצות את הכביש והוא לא
ראה אותי, או שכן, אבל הוא החליט לחצות את הכביש. לא ראיתי
אותו, אז לא יכולתי לעצור, ופתאום הרגשתי שאני עולה על גבעה
קטנה. המשכתי לנסוע והסתכלתי במראה ואז ראיתי שדרסתי אותו.
דרסתי חתול.
הייתי בשוק. אני אוהבת חתולים ולא יכלתי לקלוט שכרגע דרסתי
אחד. תמיד שאני נוסעת על הכביש ואני רואה חתול דרוס זה קורע לי
את הלב ואני שואלת את עצמי איך מישהו יכל לעשות כזה דבר. עכשיו
אני יודעת כי אני כרגע  עשיתי את זה.
עליתי הביתה. רציתי לבכות והרגשתי את הגרון מתחיל לכאוב. פתחתי
את הדלת וזינקה עליי החתולה שלי. חיבקתי אותה והתחלתי לבכות.
התקלחתי מהר והתישבתי מול הטלויזיה. לא היה לי כוח לאכול או
לדבר עם אף אחד. ישבתי מול הטלויזיה כמו אדם מת. לא ממש
הסתכלתי בטלויזיה, היא הייתה כמו רקע למחשבות שהציפו אותי
באותו רגע.
דרסתי חתול.