היא ישבה על האבן הקרה והביטה אל האדמה. היו שם כמה נמלים
שנשאו פירורים של דבר מה, היא הביטה על הסיגריה שבידה,
בתנועה אחת יכלה להשמיד את כל מה שהן (הנמלים) בנו במעמץ רב.
המחשבה ההיא שיעשעה אותה, הכח הוא גורם חשוב בעולמינו
והרי שהיא החזקה כעט, יכולה להרוס חיים , תקוות וחלומות,
בדיוק כמו אלוהים
אבל היא הרי אף פעם לא רצתה להיות אלוהים.

הוא ישב שם שנתיים לפני כן, בדיוק על אותה אבן, בוהה באדמה
וחושב כמוה, על גורלן המר של הנמלים שיכל לחרוץ בתנועה אחת
ויחידה. פעמים רבות הוא הרגיש כנמלה הקטנה, מפוחד ומתוסכל.
הוא שנא את אלוהים, ואהב את השקיעות
ואני אהבתי אותו.

הם נפגשו במסיבה לפני שנה, בדיוק מחצית מהזמן בין אובדן השפיות

שלו לבין ההיתאבדות שלה.
המסיבה הייתה אצל איזה אחת, שלא היא ולא הוא אפילו לא ידעו את
שמה. היה שם המון רעש והמון אנשים שנראו כמו גוויות, הם עישנו
שם חשיש
ואחרי זה הלכו לאיזה בית מלון, סקס קר ואקראי לא היה דבר חדש
בשבילה.

הם היתראו מאז אולי עוד פעמיים, החליפו אולי מילה אחת אולי
שתיים
רק הביטו אחד בשני, קשר מוזר.
הוא אמר לה שהוא חלם עליה, ולא היה בטוח שהיא שמעה , עייניה
נעוצות באדמה, היה בהן משהו עמוק ,מיוחד, אולי אפילו חושני.

אבל אז היא נעלמה, והוא המשיך ללכת למסיבות החשיש בתקווה למצוא
אותה שם.

הוא מצא אותה שנה לאחר מכן, שוכבת ליד אבן בשדה, איפה שישב
לפני שנתיים
וסכין נעוצה בליבה

באותו יום הוא אמר לי שהוא הולך מכאן, ולא ראיתי אותו מאז
רק לחלום עליו המשכתי,
ידעתי שאלוהים שלח שוב את שליחיו בכדי לקחת את היקר לי מכל.