New Stage - Go To Main Page


חלק מפרויקט שאנחנו מנסים להריץ עכשיו מול הרשויות האטומות.
לנסות לספר להם שאנחנו זה בעצם לא כזה גרוע. ושחוק שהנזק שהוא
גורם גדול מהנזק שהוא בא למנוע הוא חוק רע. שחררו את הקנביס!


שלום, קוראים לי אלון, אני בן 23 ואני החזון הציוני. נעים
מאוד.

ההורים שלי עלו מארצות הברית, לבד, בלי משפחה והקימו בית
בעיירת פיתוח צפונית. אידאליזם של תמימות. למדתי בבית ספר
שהתפרסם בזכות פיגוע, אומרים שגם הייתי תלמיד טוב. בתיכון
התחנכתי על פי מיטב המורשת של הישיבות התיכוניות. מקום שבו
מעורבות חברתית הוא חלק מהחיים ולא מחומר הלימוד. התנסיתי
בעבודה חקלאית בדיוק כמו זאת שמרכיבה את היסטוריית ההתיישבות
היהודית המפוארת. לפני הצבא היה לי ברור שאני הולך לעשות משהו
שישנה, הצטרפתי לגרעין נח"ל. התנדבות בקיבוץ, שירות קרבי בימים
שבהם החלה האינתיפאדה הארוכה הזו ופרק משימה קהילתי ביישוב
בפריפריה. זיכרונות טובים, משמעות, לתת משהו לחברה שלי. עכשיו
אני לומד לתואר ראשון במדעי החברה והרוח. לא רוצה לקבל שום דבר
מהמדינה שלי, לא לזה חינכו אותי, היום אני גם חונך ילדים
ממשפחות הרוסות ומתנדב בעמותה שעוזרת לנזקקים. מתנדב, זו מילת
המחדל, אני לא רואה את זה ככה, ככה אני פשוט רואה את החיים
שלי.

הייתי יכול להיות משואה של יום עצמאות, עמוד השער של ארץ ישראל
היפה, אבל אני לא, עישנתי מריחואנה. כשלאף אחד במערכת הצבאית
לא היה מושג איך החיילים יוצאים הביתה אחרי הלחץ של שכם. אני
נתתי לעצמי שקט. האשימו אותי בשישה שימושים, כולם בזמן חופשה,
יכולתי לצאת נקי (וזאת עובדה), בחרתי שלא. חודשיים בכלא צבאי
ושלום ולא להתראות. בוועדה ביקשתי לחזור לקרבי והצעתי לחתום
קבע ארבעה חודשים, הם סירבו. גם לא תומך לחימה. כשהתווכחתי
אמרו לי שיש לי חוסר מוטיבציה מוחלט. צדקו, כנראה שרק אנשים עם
חוסר מוטיבציה מוחלט שואלים שאלות, מפקפקים. הטעות היחידה שלי
במסע לישראלי היפה היא שלא יצאתי מהמפעל עם תו תקן.

הדבר היחיד שאני מאשים בו את הקנביס זה שהוא הכריח אותי לחשוב,
לא לעצום עיניים ולהבין שבזמן שכולם יושבים בבית ומקטרים צריך
גם לקום לעשות. הדעות שלי שונות כנראה מהדעות המקובלות
(מקובלות על מי?) אז מה? אי אפשר לבנות בית עם קיר אחד, מה היא
החברה אם לא אוסף של אנשים ודעות שונות? איך אפשר לקדם את
החברה האנושית בכלל והישראלית בפרט כשאף אחד לא חושב אחרת?
ניוון.

הקב"ה הכביד את לב פרעה כדי להאדיר את יציאת בני ישראל ממצרים,
חוסר היכולת שלכם לקבל את הלגיטימיות של הדעות השונות ולפתוח
את הנושא לדיון ציבורי יוביל לדבר אחד בלבד. כשזה יקרה, כשדעת
הקהל תדרוש לגליזציה, וזה יקרה, הפיצוץ יהיה גדול, הרבה יותר
ממה שתוכלו להתמודד איתו. אפשר לחלץ פקק לאט על ידי סיבוב אבל
כשלוחצים בעוצמה על הבקבוק הפקק עף.

לא מספיק הכאב והצער שהאנושות יוצרת לעצמה במו ידיה? מהפלסטיק
והחור באוזון עד התרופות הסינתטיות היקרות, הנוראיות, אלה
שתופעות הלוואי שלהן הן מחלות בפני עצמן כשיש תחליף טבעי, מוכר
מאז ומעולם, מחכה בשקט נעלב שיפסיקו להפנות אליו את הגב. שחררו
את הקנביס, תנו לנו לבחור בין ברירות בחיים שלנו.

אני לא בא היום להציע או לדרוש, לבקש או לצפות, אני בא להודיע.
הנזק שאתם גורמים באיסור, על ידי אכיפה והסברה מוטה ומוטעית,
גדול פי כמה מהנזק של הצמח עצמו. החיים הבאים שיהרסו יכולים
להיות של הילדים שלכם.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 27/1/05 10:22
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלון (שדון) האסול

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה