היום שבו שירה הוציאה נגדי צו מניעה, היה היום המאושר בחיי.
פעם ראשונה ראיתי אותה בפאב, היא הזמינה sex on the beach
ושאלתי אותה אם לא יהיה לה לבד על החוף ואם אפשר להצטרף. היא
סובבה את הגב. חברה שלה שאלה למה היא לא שפכה עלי את הדרינק
והיא ענתה שהיא לא מבזבזת 25 ש"ח על לוזרים אומללים. ישר הבנתי
שהיא לא רק כוסית אלא גם רגישה. אז ישבתי בצד וראיתי אותה
עוזבת עם איזה מישהו. הלכתי אחריה לראות שהיא בסדר, בכל זאת-
תל אביב- ולכל אנס יש תואר: אתלטי, שרמנטי, סדרתי.
כשהם נכנסו לדירה נעמדתי מחוץ לדלת לשמור עליה, למה אני לא
עושה חצי עבודה. היא קצת צעקה אבל זה היה חלק מהקטע. כמה ימים
אחר כך כבר ידעתי שהיא בת 24, לומדת מדעי המדינה, צמחונית ושיש
לנו אותו הטעם במוזיקה- סלין דיון. גם ידעתי שהיא רצה כל בוקר-
חוץ מכשאין לה כוח ואחר כך אוכלת עוגת גבינה בקפה שממול הבית
שלה. אז באתי והתיישבתי כמה שולחנות ליד. היא הרימה את הראש
מהעיתון וקימטה את המצח כאילו שהיא מזהה אותי והלב שלי עשה כמה
סלטות ופליק-פלק לאחור אבל אז היא חייכה והודיעה למלצרית שבתשע
מאוזן זה צ'ייקובסקי. חכמה אמרתי?
אחרי שבועיים היא שוב הלכה לפאב. דרך החלון ראיתי אותה מייבשת
שער, שמה מייק-אפ וליפסטיק ובושם ורציתי להגיד לה שהיא הכי יפה
אחרי הריצה עם הטרנינג הכחול והשיער האסוף. בפאב ניגשתי אליה
ואמרתי לה שכדאי לה לשים וילון בחלון כי רואים הכל וזה ממש
מסוכן- תל אביב, סוטים, את יודעת...
היא הסתכלה עלי והפה שלה נפתח להגיד משהו ונסגר כאילו נגמרו לה
המים ונהיה לה מבט של "מה לעזאזל?!" ואז היא נזכרה שבעצם יש
פרוטוקול וקודם צריך לצרוח, אז היא צרחה אבל בדיוק היה שיר של
"מרלין מנסון" ברקע ולא שמעו כלום.
ראיתי שזה לא רגע טוב לתפוס דיבור והלכתי.
אחרי שבועיים (נתתי לה זמן להרגע), הלכתי לבית הקפה שלה אחרי
ריצת הבוקר עם הטרנינג הכחול והשיער האסוף כדי לתת לה הזדמנות
להכיר אותי כמו שצריך. היא אמרה שעוד פעם אחת אני מתקרב אליה
היא קוראת למשטרה. בערב הלכתי לחלון לבדוק אם היא נרגעה, ראיתי
אותה מרימה את הטלפון ואחר כך הגיע משה.
משה הוא שוטר ממשטרת ת"א ולמכנסיים שלו יש קפל חד. הוא אמר
שהגברת שירה רבינוביץ' התלוננה שאני מטריד אותה ועוקב אחריה.
הזמנתי אותו פנימה לכוס קפה (2 סוכר, בלי חלב עם עוגייה בצד)
והסברתי לו שאני אוהב אותה ואולי פעם נתחתן. משה הביט בי והיה
לו מבט חכם אבל עצוב בעיניים. "תראה, זה לא בסדר להציק ככה
לבחורות, אני יודע שאתה בסדר אבל ת"א- אנסים, סוטים, אין
חנייה, אנשים יותר עצבניים- אתה יודע איך זה..." רק מלהקשיב לו
נהייה לי פתאום טוב בלב. האפור בשיער עם התכלת של החולצה
והשרוך,כמו הרשג"ד בצופים בכיתה ד'. שאלתי אותו אם הוא יכול
לקפוץ עוד פעם- כוס קפה, קצת דיבור. הוא אמר שהוא עסוק ובכלל,
זה לא ממש במקום. כשהוא קם ללכת הוא אמר שהכי חשוב זה לא
להתקרב לשירה ממרחק של 100 מטר כי אחרת ישר למשטרה ויהיה לי
עסק איתו.
אז נראה לי שעכשיו אני דוקא אלך לבקר את שירה. כבר לא ממש בא
לי עליה, היא לא כזו חכמה (זה היה סטרווינסקי ב 9 מאוזן) וגם
הבלונד לא טבעי.
עכשיו יש לי את משה.