ישבתי והבטתי בדיו הזורם
מעט הפיילוט בחמישה שקלים שלי אל
הדף ויצר בקווים כחולים
מתעקלים, תאור של איך שהרגשתי בפעם הראשונה
ששפתיו צרבו
את העור בחלק שבין עצם הבריח לכתף ואת
הלחץ העמום בתחתית הבטן
שגרם לי לחשוב שאולי יש סיכוי לשנינו ואולי
לא אצטרך לשבת בעוד בית קפה
רועש, מביטה לתוך כוס קפה הפוך שכבר
מזמן התקרר מסתכלת בקרום שנוצר על פני השטח
ובאיש שמולי שמביט במשהו אחר- לא בי
אולי במלצרית שתביא את החשבון ותחלץ את שנינו
מהידיעה שיש עוד הרבה בתי קפה ועוד הרבה
כוסות של קפה הפוך פושר לפנינו.
מביטה בדיו הזורם בחסכנות מדוייקת
וחושבת שאולי דווקא עט נובע היה מתאר אותנו טוב יותר,
עם הזרימה המהירה והתפרצויות הדיו והכתמים הכחולים הגדולים רגע
לפני שנגמר.