שום כוכב לא נצנץ היום בשמיים. היא חשבה שזה סימן רע. אבל
הבטיחה לעצמה שאין דבר כזה סימנים רעים, רק היא יוצרת לעצמה את
הגורל שלה. דווקא הלך לה די טוב איתו. הם ישבו שעה, מביטים אחד
בעיניים של השני, מבלי לעשות משהו מיוחד. כבר שנה שהם ביחד.
אולי זה רק קטע מיני? אולי היא מפחדת שהיא רק אובייקט. מפחדת
שלא מעורבות פה רגשות כלל וכלל. באה, עושה את שלה והולכת. שנה
שלמה והוא עדין לא שם לב. לא קראה לו אפילו פעם אחת. זה לא
שלא ידעה את השם שלו, פשוט לא ידעה איך לפנות אליו. או שלא
מצאה סיבה מיוחדת לפנות אליו. תמיד הוא היה זה שפונה אליה. היא
חושבת שהוא לא שם לב, שאינה פונה אליו לעולם, ושמאז שהכירה
אותו לא קראה לו בשמו אף פעם. זה קצת העליב אותה, אולי הוא לא
מקשיב לה באמת.
גם כשהייתה מספרת עליו לאנשים אחרים, אף פעם לא קראה לו בשמו,
הייתה מוצאת לו כינויים אחרים. "ההוא מהקפה" או רק "ההוא"
לפעמים.
לפעמים הייתה חושבת לקרוא לו, סתם ככה בשביל לראות אם ישים לב
לשינוי הזה. אבל מיד הרעיון היה בורח לה מהראש, כשהיה מנשק
אותה. כשהוא היה נוגע בה, מיד המחשבות היו נעלמות לה מהראש. זה
היה קצת מוזר, כי דווקא אז נראתה הכי מרוחקת , ודווקא אז
העיניים שלה היו נאטמות. והוא היה שואל אותה אם הכל בסדר.
ותמיד הייתה שותקת. היא הייתה שתקנית . היא ילדה די מיוחדת.
כזו שתגיד כל מה שהיא חושבת, ותבקר, ביקורות חריפות אפילו. אבל
יש בה משהו, ביישנות שכזו. העיניים שלה ביישניות. אפילו די
שתקנית כשחושבים על זה . כזו שמדברת עם מבטים. מבטים וחיוכים.
הוא חושב, אבל הוא לא בטוח, שהיא חושבת על מישהו אחר בזמן שהוא
מנשק אותה. היא אף פעם לא אומרת את שמו, הוא אפילו קצת חושש.
שאולי היא חושבת על מישהו אחר ופוחדת להוציא את שמו בטעות.
כל הכוכבים נצנצו היום בשמיים. היא חשבה שזה סימן טוב. אבל
הבטיחה לעצמה שאין דבר כזה סימנים טובים. היא יוצרת לעצמה את
הגורל שלה. היום הכל נגמר. הם ישבו לפחות שעה ורק הביטו אחד
לשני בעיניים. "ליפז?" הוא אמר. "כן"? היא ענתה. הוא שתק ואז
בנשימה אחת- "כן מה? כן מי? על מי את חושבת?". היא שתקה. לא
ידעה מה לענות. הוא ניסה לנשק אותה. אך היא התרחקה, לא רצתה
לפתור עוד בעיות בנשיקות. ואז, זו הייתה הפעם הראשונה שהיא
עשתה את זה. תפסה אומץ. היא לקחה את המכנסיים שלה, שהיו מונחות
על הכסא שלו, לבשה אותם, נעלה את נעליה. קמה מהמיטה, הסתכלה
עליו בחצי חיוך ובעיניים ביישניות. פתחה את הדלת .
"ביי גיא". |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.