בזוהר האפלה מהלכת
איננה פוחדת, איננה חוששת,
אינה מביטה לעברה של הפחת
רגלה לא תמעד
ידה לא תרעד.
צועדת בדרך מלאת חתחתים
עוברת מעל לבורות עמוקים,
אינה מביטה לתוכם של המים
אינה מגביהה מבטה לשמיים
הולכת בדרך שלה נהירה...
חותכת שדות
סובבת ערים
אינה מתעכבת ליד שערים.
דרכה מתנהלת מולה
הרוח נושב בגבה
הולכת וחשה, שכך זה נכון,
יודעת, כי שם, לפנים, יש פתרון
לכל שהציק בעבר
לכל שהיה ונגמר,
כי רק בשל כך יכולה היא כעת
ללכת בדרך אחרת.
וכל מלוויה מזה ומכבר
לא עוד יידעו מי היא,
הכל בה כה זר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.