"לא....לא...לא!!!".
היא זעה במיטתה. שיערה הפרוס על הכר, מיוזע וספוג כולו בלחות
וזיעה. איבד הוא את ריחו עוד מכבר.
מניעה את ראשה הקטן לצדדים, כאילו סוטרת לכר במלוא כוחה.
הזכירה כמעין מריונטה על חוט, אשר משחקת בה ילדה קטנה, שאיננה
עוזבת אותה לנפשה.
נשימתה משתנה ואיננה קצובה. נראתה כמאותת על סימני תעוקה
ומתיחות קשה.
רגליה הקטנות כמעט וחורכות את המיטה מרוב משיכתן מעלה ומטה.
צווארה, פניה ובטנה מיוזעים, מתחננים למשב רוח קריר, שיחדור על
מבעד לחלון הפתוח, ונראה כי גם הווילונות מתחננים לאיזשוהי
תזוזה קלה, קלה ככל שתהיה. רק תזוזה....
מצחה נוקשה, ומופיעים בו קווי-הבעה עמוקים, שאליו מתכנסים נקזי
זיעה מראשה.
עיניה נעות אנה ואנה, וכי ניתן כמעט לראות את אישוניה מרקדים
על פני העור העדין המכסה את גלגלי עיניה.
שפתותיה היבשות, הסדוקות, החיוורות, אשר מרחיבות את קרעיהן ללא
כל הבחנה, נמתחות ומרפות. מרפות ונמתחות. זרם הדם הדקיק שזולג
מהן על כל מתיחה והרפיה, חוזר ומחדש את עצמו על כל פעולה חוזרת
ונשנית זו. הן מתחננות ללחות, לרטיבות.
אגרופיה קמוצים קרוב לגופה ספוג הזיעה מליל אמש, ליל אמצע
אוגוסט מזורגג.
ובחזיון הלילה שלה, היא נמצאת באיזור בלוקים בשדרות, או בעצם
אופקים, או בת ים, איזושהי עיירת פיתוח קלוקלת ומפגרת.
היה ריח חזק באוויר, שהיה נראה כי שום כח שבעולם, שום רוח, שום
כלום, יוכלו לטשטש, אך בקמעה את ניחוח הזוועה של אשפה מעובשת
ורקובה, מעורבבת עם זיעה וצואת זאטוט וכלב שהגיע עד לאפה.
ברקע, היה ניתן לשמוע את קולם של הפרו-ערסים הקטנים, משחקים
כדורגל להנאתם הרבה, ביום קיץ חם וספוג לחות.
אך בתוך המצב העגמומי משהו, בו היא שהתה, היה בחניון בלוקים
זה, כמעין אואזיס, בו זרמו מים זכים וטהורים.
לפתע, היא שמעה צפצוף. התברר לה, כי באצמע החניון, היה פח זבל
גדול. נראה כי לא רוקנו אותו זה זמן רב.
כולו היה מכוסה בכמעין מעטפת גדולה של שומן שרוף, שרידי אוכל
רקוב, שכיסו בצבעם החום והשחור להחריד את צבעו הירוק של הפח,
שכביכול היה אמור לתת כמעין הסוואה של "ריאה ירוקה", התורמת
לפיתוחו הבריא של איזור פיתוח רקוב זה.  
הריח, החתולים הרבים שהתגודדו סביבו, שהיה נדמה כמעט כי הקימו
כמעין מושבה סביבו, זמזומם הבלתי פוסק של הזבובים - כל אלה
העידו כי כמעט כל רגע, עלולה לפרוץ איזושהי אפידמיה, ולהתפשט
על פני כל אותה שכונת מגורים צפופה ומכוערת זו.
היא התקדמה אל עבר הצפצוף, שהיה נראה כי בקע מעברו של פח הזבל
הגדול.
לנגד עיניה, ראתה עכברוש גדול, שמן ושעיר, שאונס גור חתולת
רחוב שחורה, גוססת, עם זוג עיניים כחולות, גדולות, שבזוויתן,
אגורה כמות נכבדת של מוגלה.
הגורה, השמיעה קולות גרגור וגניחה, בעת המעשה המגונה, שביצע בה
העכברוש. הקול שבקע, היה קולו של העכברוש, בעת אותו מעשה סדום,
בגור חתולת הרחוב, שהיתה נתונה על ערש-דויי.
עצם כל המראה הזה, העלה בה קבס.

תוך כדי התרחקותה מאותה זירת האירוע המחרידה, נתקלה באיש זקן
ועיוור, שהיה מלווה בחברת נערת-ליווי צעירה, שמוצאה, ככל
הנראה, מחבר-העמים.
" חמודל'ה,זה סבא שלך, אולי?" פנתה אליה אותה נערה.
"מצטערת, אבל לא." ענתה בחיפזון, על מנת להימנע מאותה סיטואציה
מוזרה זו.
"את בטוחה?הוא אמר שזאת את. הוא הריח אותך עוד מרחוק. בואי
רגע. תתקרבי בבקשה!" הצעירה משכה אותה בחולצתה, אל עבר אותו
קשיש עיוור, אל עבר אפו.
"סליחה! אני מאוד מצטערת, אבל חלה פה טעות! אין לי סבא עיוור!"
באומרה את אותו משפט, לא שמה לב כיצד אותו קשיש עיוור החל ממשש
אותה בגופה. היא הרגישה את אצבעותיו מהלכות ומטיילות על גופה,
מעלה ומטה. היא הרגישה בציפורניו החדות. היא תיארה לעצמה את
אצבעותיו הצהובות והשדופות, מקומטות ומסריחות, שעד לפני כרגע,
היו מונחות על שדיה וגופה של אותה היצאנית.
עיניה נפערו בחוריהן. בעודה רצה מהמקום, הרגישה בשריטות
העמוקות שהותירו ציפורניו של הזקן על בטנה. היא עוד הספיקה
לשמוע את צחוקם של הזוג המוזר שמאחוריה. צחוקו של הישיש,היה
מהול בשיעול המלווה בליחה, ובוודאי גם בניחוח של בדלי סיגריות.
בהבל צחוקה של היצאנית, היה ריח חריף של וודקה וזרע טרי.

היא רצה כרדופת אימה. חצאיתה קרועה. ריח פח הזבל הגדול דבק
בבגדיה ובה. היא איננה שמה לב כי היא רצה במעגלים. עד אשר
הגיעה לאותו נווה מדבר, שפגשה בו בתחילה.

אותו נווה מדבר, נצץ לאור הירח, שריחף אל מעל ראשה המצחין.
היא הפשיטה את עצמה מבגדיה, וקפצה אל המעיין. בעת הרחיצה, שמה
לב כי דברים מתלפפים ומתחכחים בה. היא הרגישה משהו שעיר בגבה
ובבטנה. לפתע הרגישה שריטה חזקה באיזור מבושיה, אחריה נשיכה
בשפתותיה, באוזנה הימנית ובאגודלה. היא יצאה במהירות, והופתעה
לגלות, כי מרבית גופה עטוף בדם, לכלוך ורפש.


על גבי נווה המדבר, צפו להם עכברוש גונח,שהיה מוטל בתנוחה
בלתי-נתפסת על גור חתולה גוססת, גונחת ומייללת, שבזווית עיניה
כבר לא הופיעה מוגלה, אותה נערת-ליווי המלווה בחברת אותו ישיש
זקן ועיוור, סוטה-המין, אשר מגולל מפיו-
"באיזה בושם השתמשת לעזעזעל?! את מריחה כמו פח זבל"