[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







בלאנט ספייס
/
דאדא וירטואלי

הולך ברחובות גשומים.  הרוח החזקה פורעת את שיערו והוא מצטנף
בכובע המעיל.
דממה סוערת מסביב. אנשים רצים לכל עבר, מחפשים מסתור מפני
הקור.  הוא תועה לו, מחפש את דרכו. נראה שלרוב האנשים  יש
מקומות משותפים ללכת אליהם. הוא זר.
הוא פתאום הופיע שם, משום מקום, אך נראה שלאף אחד לא איכפת. הם
הולכים, או רצים, רובם ככולם מתוכנתים, חלק מהזרם.

נערה אחת, פלג שונה מהזרם הכללי, ניגשת אליו. "בוא איתי, קר
פה, אתה תקפא..." היא אומרת לאוזניו.
"אין לך מקום אחר ללכת אליו, בוא לבית שלי, תוכל להתחמם..."
היא כמעט מתחננת.  
הוא הולך בעקבותיה. הוא מביט בה, ומבחין שהיא שהיא מאוד יפה
בעיניו.  היא כמו עוטפת אותו, מקיפה אותו, מובילה. זיכרונות
עבר מפעפעים בו.

הם הגיעו לביתה. הוא מלא תחושות חזקות, תחושות שישארו בפנים
לעד כזכרון עמום.  על הקיר תמונה, אח יקר שמת ואיננו. הרגשה
ביתית וחמימה ממלאת את הבית, נראה שבאורך תמידי.
הנערה מחבקת אותו והוא שוקע אל תוך חלום.
הוא נקרא למשרד, נכנס לתוכו. האחראי שם לא הבין בתחילה מי הוא,
מאיפה הוא ולמה הוא שם. לאחר שהעניינים הובררו הוא נשלח לחדר
מבוי בהמשך. המקום היה רחב ופתוח פתאום.
הוא התיישב. לידו יושבת  נערה, שיערה שחור ועורה כהה במקצת,
שקועה במושב. היא נראית  עצובה, דברים מעיקים עליה. הוא שואל
אותה לשלומה. היא מספרת לו, על מה שהיה, ומה קרה, ואיך היא
מרגישה, ומה שיש ומה שאין.
הוא מקשיב ומעודד אותה בדרכו העדינה, והיא כבר קצת יותר שמחה.
קצת. הוא מחבק אותה, שליו, וריח שיערה החלק נעים לו מאוד.
"מה שמך?" הוא שואל. "בירהמוניה", היא משיבה. הוא אומר לה את
שמו, רוצה עוד פרטים, אך....
היא מסתכלת בעיניו, הגיע הזמן ללכת. הם ילכו ביחד.
דלתות רבות. הם הולכים, תוהים מה הם בדיוק אמורים לעשות כאן.
דלת אחת נפתחת, הם נכנסים. קר בפנים. הם רוצים לצאת, אבל הדלת
לא נפתחת בחזרה.
זהו האינסוף? תהיה אנושית למדי.
הם רואים בדרכם מקומות שונים, אנשים שונים. חווים חוויות
שונות. הם יודעים - משהו צריך להיעשות.
יש מטרה לכל זה.
בדרך לארץ עוץ הערטילאית מתעצם הקשר בניהם. ביחד הרגו רודנים
קטנים, עזרו לחלשים, והתגוננו מפני הבאים להרוג.
ואז היא נעלמה, משהו הפריד בניהם.
הוא נכנס לתוך בית לבן, היה בו מן הקסם. הוא התבונן החוצה דרך
החלון וראה עיר יפה, שבניניה בנוים מאבן ישנה ולבנה.
הריצוף היה לבן  והחדר רחב יפה ומואר. חפצים משנהב ופסלונים
קשטו את החדר. במרכז החדר היה גן עם צמחים. הוא הילך בעודו
מתבונן, מוקסם מן האווירה. הייתה במקום אישה, כבת ארבעים. היא
נראתה נעימה ושלווה. לצידה ישבו ששתי ילדות כבנות שמונה, והן
נראו שלוות ועוצמתיות. היה בהן טוהר.
האישה לימדה אותן מתוך ספר ישן שדפיו הכהים עשוים מקלף. בספר
נכתב על ידע עתיק, עשייה ואינסוף.
הוא ניסה לקרוא במהירות  אך הכול התבלבל בראשו ורק רסיסים
נשארו בתוך תודעתו. האישה ביקשה ממנו לקרוא בקול, אך הוא
התקשה. בראשו היא ניסה להשיג יותר, במהירות.
נשמע צעקה.
הוא נאבק. מצא את עצמו אוחז בדלת שלא נפתחה, חזק בכול כוחו
עוצר אותה. "צאו החוצה! מהר!!" הוא צועק אל האנשים שבפנים.
פרצופים מוכרים בניהם. חלקם יוצאים חלקם מתעכבים.
מנסים להרוג אותו, אבל בלי הצלחה. נראה שהוא בלתי פגיע, בכוחו.
רובה מכוון אליו, או שמא זאת מצלמה של תייר מארץ רחוקה? הוא
כבר מתקשה לאחוז בדלת, לשמור אותה פתוחה.
וולקאם וולקאם, מחייך.
ואז, כשתש כוחו, מופיעה ידידתו. הוא כל כך התגעגע. היא באה עם
עוד אחת, חברה, איתן. איתן מברכת אותו לשלום. ידידתו מגיעה,
הוא מחבק אותה חזק חזק, מאמץ אותה אל ליבו. שמח לראותה.
החיבור בניהם לא נפסק.
"אני ואיתן טסות רחוק, לחו"ל" היא מספרת לו. "תבוא איתנו! יש
אפשרות, נסדר משהו....". הם מאושרים. הוא מסכים בהתלהבות
ו....
מוצא עצמו בחדר, בבית הנערה, הוא התעורר.  מרגיש משהו ריק
בתוכו, געגוע נצחי.... הוא לא יראה את ידידתו עוד לעולם, הוא
יודע.
הנערה מלטפת אותו, לוחשת לו. התמונה על הקיר השתנתה. הפרצוף
מוכר.
הוא עדיין שכוב על המיטה, מהורהר, מוקף בה.

אני אוהבת אותך, היא אומרת. אוהבת אותך.


Open your eyes.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מה אברך לו,
במה חדשה...


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/8/02 11:49
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בלאנט ספייס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה