באיזו שהיא תחושה מסוימת
של מוות
או חזרה על עצמי,
אני פה,
בהירה לאור הבוקר
אבל לא לי.
והיתי כל כך רוצה לחייך
אליך ולא לחשוב
עליך,
היתי באמת רוצה לדבר
איתך ולא לזכור
מי אתה,
בשעת ערפילים נגמרת
שכזו,
אני דומעת שקוף
ועורי מכוסה פיח
של אכזבה ואבקה של
עיר גדולה,
גם אני גדולה, למרות
שלפעמים אני שוכחת
עד כמה אפור ומלבני
התהליך,
היתי רוצה להעיר אותך
ואין לי מילים,
לי - אין - מילים - |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.